ברית של שתיקה

פרק 15

השיר מתחלף ואני מתרחקת ממנו , כאילו מנסה לאסוף את מחשבותי . לקחתי נשימה עמוקה והרמתי את כוס היין שלי מהשולחן לוגמת ממנה לגימה קטנה ארוכה .
הבטתי בליאם שנראה מעט מבולבל בדיוק כמוני .
"קרחון , מה אנחנו עושים ?" אני לוחשת מתיישבת על הספה בתבוסה , ליאם מביט בי והרגשה של בלבול עוברת על פניו .
"רוקדים?" הוא עונה , מנסה לשמור על קלילות , אבל אני מבחינה במתח שלו .
אני מנידה בראשי , מתאפקת שלא לחייך .
"לא עכשיו ..." דייקתי את שאלתי "בכללי , אנחנו משקרים לכל כך הרבה אנשים" אני נאנחת , מרגישה מועקה ואשמה בלבי , כמו משקל כבד .

ליאם מתקרב , לוקח את הכוס שלו ושותה ממנה , מנסה לחשוב על תשובה .
"למה בחרת דווקא בי ?" אני מתקילה אותו בשאלה נוספת . נואשת לדעת יותר מידע .
"אהבתי את הביטחון שלך" הוא אומר , כמעט בלחישה .
אני מרימה גבה בספקנות "איזה ביטחון בדיוק?" אני שואלת וליאם עוצר לרגע , כאילו מנסה להיזכר .
"ניית'ן" הוא אומר לבסוף ואני מקשיבה מנסה להבין מה הוא אומר "הוא התחיל איתך באותו ערב , ואת ... תביני בדרך כלל בחורות רואות אותנו . את הכסף שלנו וישר נופלות לרגליים שלנו . זה כבר לא מעניין" הוא מושך בכתפיו "הראת לו מי הבוס , ואני חושב שזה גרם לי לחשוב שזה בדיוק מה שאני צריך" אני מצחקק נזכרת בבחור שדחפתי וכמעט נפל .
באותו רגע אני גם נזכרת באיך שליאם בחן אותי באותו ערב כשישב על הספה , הרחק מכולם . "מה שאתה צריך" אני חוזרת על דבריו והוא מגלגל עיניים מתחרט על מה שאמר "הכוונה , מישהי שלא רוצה אותי" הוא מתקן את עצמו ואני מצחקקת "אם הייתי כזאת כלבה , מה גרם לך לחשוב שאסכים לחוזה הדפוק שלך?" "הסכמת בסוף" הוא מחייך ביהירות ואני מגלגלת עיניים "אתה פשוט דפוק" נאנחתי ומבטו נח עליי בזהירות .

צפצוף הטלפון שלי מעיר אותי מהרגע המיוחד . ליאם ממהר לסיים את כוס היין שלו ואני מושיטה יד ובודקת את ההודעה "זו מיכל" לחשתי "היא שואלת איפה אני" ליאם משתהה לרגע , קולו מעט מהוסס "את רוצה שאסיע אותך הביתה?" אני מהרהרת לרגע "אתה שתית ..." אני עוצרת , מתלבטת , וחיוכו של ליאם נמתח "את יכולה להישאר כאן הלילה , שוב" אני מהססת .
ידעתי שחצינו מספיק גבולות הערב , אבל המחשבה לנסוע הביתה עכשיו בלילה הגשום הזה מעט הרתיע אותי "אני חושבת שזה עדיף" לחשתי "כבר מאוחר" ליאם מחייך והדופק שלי עולה מעט .
"אם זו לא בעיה כמובן" אני ממהרת להוסיף והוא מהנהן בשלילה "אין בעיה" אנחנו נשארים לרגע במקומנו .

המתח שוב מוחשי , אבל הפעם הוא מלווה באיזו תחושה של רוגע .
אני מביטה סביב , מרגישה מעט אבודה "מה נעשה עכשיו ?" ליאם מחייך ועונה "יש לי כמה רעיונות" אני מופתעת מדביו והעיניים מתרחבות "איזה רעיונות בדיוק?" אני שואלת בחשדנות והוא צוחק "תרגעי , את והראש הכחול שלך" אני צוחקת מרגישה מעט מטופשת "אולי נראה סרט?" אני מציעה מחווה אל הטלוויזיה שמאחורינו .
ליאם מהנהן "איזה סרט מתחשק לך ?" אני חושבת לרגע מתיישבת בנוחות על הספה , "משהו קליל , אולי איזו קומדיה" "אוקיי" הוא נאנח ומדליק את הטלוויזיה ונותן לי את השלט , אני מתחילה לעבור על ספריית הסרטים וליאם נעלם במטבח .
לאחר כמה דקות הוא חוזר ומתיישב לצדי עם שמיכה לבנה ופופקורן בידיו , "במבי ,בבקשה לא" הוא נאנח כשאני עוצרת על קומדיה רומנטית ואני מצחקקת ולוחצת פליי .
"זה חרא סרט" "אתה לא מבין כלום ," הטון שלי מלא ביטחון "לפחות תראה את הסרט לפני שאתה פוסק דבר כזה" ליאם מחייך , נהנה להקניט אותי אך בכל זאת משתף פעולה .
"בסדר במבי ," הוא אומר בויתור מתמקם בנוחות "אבל אם אני נרדם זה עלייך" אני לא מגיבה , מתכסה בשמיכה שהביא , מרגישה את החום עוטף אותי.