בערב לאחר העבודה אני ומיכל יושבות ביחד על הספה , צופות בטלוויזיה .
השקט בדירה רק מדגיש את התוכניות שרצות ברקע, אבל ראשי במקום אחר . שוב.
מיכל מחזיקה כוס קפה בידה , ומביטה בי מדי פעם מזפזפת בין ערוצים.
״אז הליאם הזה״ מיכל מתחילה , לא מתאפקת יותר .
״מאיפה הוא נפל עליך ? הוא שונה לגמרי מהטעם שלך״ היא לוגמת מהקפה ואני מגחכת מנסה להסתיר את חוסר הנוחות שלי .
״אני שואלת את עצמי את אותו הדבר״ אני מחפשת את המילים הנכונות .
״אין לי שום כוונה לקחת את זה למקום רציני״ הבהרתי בכנות ומיכל מהנהנת בהבנה .
״ראיתי אתכם דרך הזכוכית״ היא לוחשת ״היה נראה שקורה שם משהו אמיתי , אולי רבתם ... אבל הוא הוציא ממך אמוציות . סוף סוף״ היא אומרת בכנות ואני צוחקת ״הדבר היחיד שהוא מוציא ממני זה עצבים״ הודתי בכעס מסרבת להסכים איתה .
״הוא נראה דיי רציני לגבייך״ מיכל מחייכת ואני עושה מבט מזועזע .
״אין לי סבלנות לקשרים רציניים , במיוחד לא עם מישהו כמוהו״ חידדתי .
הטלפון שלי רוטט ואני נאנחת משערת שזה שוב הוא .
״מחר בשמונה בבוקר . אאסוף אותך . פרטים בהמשך״ גל של תסכול חולף ואני מקללת את עצמי על שפעלתי בפזיזות .
אני משיבה לו אימוג'י של אגודל למעלה וזורקת את הנייד לשולחן .
״מה עכשיו ?״ היא צוחקת וגוש נתקע בגרוני ״ליאם״ סיננתי חסרת כוחות והיא צוחקת בחוזקה ״כמובן שליאם״ .
השעון המעורר מצלצל ואני פוקחת את עיני באיטיות , מקבלת את האור של הבוקר .
אני מתיישבת במיטה נזכרת שעלי להתארגן למפגש עם ליאם ומתבאסת .
״מעולה הפכתי לזונה״ אני אומרת בקול וקמתי על רגלי ניגשת ישר אל המקלחת .
שטפתי פנים במים קרים וניגשתי לארון הבגדים .
בחרתי שמלת כותנה בצבע שחור עם שרוולים ארוכים מחמיאה לגזרה שלי והוספתי מגף שחור ללא עקב שמגיע עד הברכיים.
את השיער הגלי אספתי לקוקו מתוח ושני קצוות שיער נשארות מחוץ לקוקו וממסגרות את פניי .
התאפקתי בעדינות , מדגישה את עיניי הגדולות , ואת שפתיי מרחתי בשפתון בגוון טבעי .
נפרדתי ממיכל שיושבת בסלון ויצאתי אל הרחוב .
כשאני נכנסת לרכב אני פונה אליו מייד ״איחרת״ ליאם צוחק ״סופרת את הדקות ?״ מצמצתי מביטה בו בספקנות ״אני פשוט לא אוהבת שמבזבזים לי את הזמן״ עניתי בחצי חיוך . ניכר שהוא הבין את העקיצה .
הוא מביט בשעון שעל מסך הטאץ ״איחרתי רק בשלוש דקות״ לא הגבתי .
בזמן הנסיעה המתח באוויר מורגש , כעסתי כל כך על היחס שלו . ועל כך שתמיד פוקד עליי מה לעשות כאילו אני שפחה .
זה היה פשוט בלתי נסבל לשבת לידו .
בית יוקרתי נגלה לפניי , חזית מודרנית עם קווים נקיים וזכוכיות גדולות .
אנחנו נוסעים בשביל הגישה אליו ואני מעט מבולבלת.
״מה זה הבית הזה״ הסתקרנתי לרגע ״הבית שלי״ ליאם עונה בקור , הבטתי בו בבולבול ואז פניתי שוב אל הבית ״אם החלטת להרוג אותי , תדע שמיכל יודעת שאני איתך״ הזהרתי והוא מגחך ללא תשובה ״ובכל זאת מה אנחנו עושים פה?״ הפסקתי להבין אותו .
״תכף תגלי״ .
YOU ARE READING
ברית של שתיקה
Romanceכשהיא נאלצת להתמודד עם ההחלטות הקשות של העבר ועם ההווה הלא צפוי , אמילי מוצאת את עצמה בתוך משחק מסוכן של רגשות וכוח . כשהיא מסכימה לחוזה הלא שגרתי של ליאם , היא חושבת שזו רק עוד עבודה . אבל ככל שהיא מעמיקה בקשר עם איש העסקים העשיר והמסתורי , היא מ...
