אנחנו נכנסים דרך הדלת הכבדה והמרשימה .
אני שוב בוחנת את הדירה מרגישה את העושר המודרני שמשקיף מכל עבר .
הפעם ליאם מוביל אל הסלון , מרחב רחב ידיים חלונות ענקיים ושטיח שמקנה תחושה נעימה ויוקרתית .
הבטתי בליאם שמוריד את הבלייזר שלו ומניח על כורסא מרשימה .
״אתה בנית את הבית?״ ליאם מביט סביב ״השטח הזה היה שייך לזוג מבוגר . אחרי זה עבר אליי ואני שיפצתי אותו לטעמי״ הוא מסביר קצרות ״קנית אותו?״ התעניינת והוא מהנהן בשלילה ״קיבלתי אותו בירושה״ לרגע נראה שמשהו עמוק נמצא מאחורי הסיפור של הבית הענק .
מבטו של ליאם נראה מוזר לרגע , אך מייד מתחלף בקור .
״למה דווקא אתה קיבלת אותו?״ ניסיתי לחדור את המגננה וליאם נאנח ״בואי נעבור נושא״ אני מהנהנת מייד משחררת .
״אז מה עכשיו ... פשוט נרקוד ?״ אני מעבירה את משקלי מרגל לרגל בחוסר וודאות .
ליאם מתרחק לרגע וחוזר עם שני בקבוקי מים , זורק אחד מהם ואני תופסת אותו באוויר , שותה ממנו לגימה ארוכה ונזכרת כמה צמאה הייתי.
ליאם מתיישב על הספה ומסמן לי לשבת לצידו וכך אני עושה .
״אצלי במשפחה , נשפים וריקודים זה חלק מהעניין. הם חיים את זה״ הוא מסביר ״בדרך כלל בנשפים זה טנגו או סלאו״ אני נאנחת בלחץ חושבת שוב איך לברוח מזה .
״תקשיב זה כבר מוגזם״ ״אל תדאגי , אלמד אותך את הבסיס״ ״מה היית בחוג לריקוד או משהו כזה?״ צחקקתי מנסה לשבור את הלחץ .
הוא שותק לרגע , מבטו נעשה יותר רציני ״כשכל החיים שלך אתה חי את זה אין צורך בחוגים״ הוא נשמע יהיר מתמיד ״כמובן , אתה הראי מר מושלם״ גיחכתי .
ליאם מחייך בזווית הפה, אבל הוא לא משיב מייד .
במקום זה , הוא קם ומושיט את ידו לעברי .
״בואי אראה לך עד כמה מושלם אני״ חיוכו מאתגר . אני מהססת לרגע , שוקלת אם לקחת את ידו .
״נו באמת , במבי גם פה אני צריך להתחנן ?״ נכנעתי והנחתי את ידי בשלו , מרגישה את עורו המחוספס והחמים.
עמדנו יחד בסלון המרווח .
ליאם מתחיל להסביר לי את הצעדים הבסיסיים , כשהוא מראה לי איך להזיז את רגליי בקצב הנכון , תוך כדי שהוא ממקם בעדינות את ידי במקומות הנכונים - אחת על כתפו , השנייה בידו .
ידו מונחות בעדינות על מותנאי , שולחות זרם בגבי ואני נושמת עמוק .
״אנחנו נתחיל פשוט״ קולו בטוח והוא מצליח להרגיע אותי מעט .
״את הולכת אחרי הצעדים שלי . תקשיבי למוזיקה ותני לרגליים שלך להרגיש את הקצב״ .
אנחנו מתחילים לנוע יחד , צעדים איטיים , כמעט מהוססים בהתחלה .
אני דורכת עליו מספר פעמים אך לבסוף אנחנו מוצאים את הקצב .
ככל שאנחנו מתרגלים את התנועות , ליאם לוקח אותי בצעדים מעט מורכבים יותר , ידו מנחה את גופי בזריזות ובקלות .
עיני נודדות אליו , ואני מביטה בעיניו הכחולות , מאירות כמו אוקיינוס שלם .
יש משהו בעיניים האלה , עמוק בלתי מוסבר שפשוט מושך אותי להסתכל .
ליאם מתקרב קצת יותר , והמרחק בנינו מצטמצם עוד .
כך שאני חשה את חום גופו , את הנשימה הקלה שלו .
הוא משעין אותי לאחור בהפתעה ואני פולטת צווחה ואז ממהרת לצחוק כשהוא מרים אותי באיטיות ולוחש ״זה הכל על איזון וביטחון״ עיניו סוקרות את שפתיי ואני מהנהנת באיטיות .
הרגע הזה נמשך שניות בודדות , אך נדמה כמו נצח .
ליאם מבחין במבטי ונעצר לרגע במקומו .
גם הוא מתבונן בעיני , ואולי לשנייה אחת אני מצליחה לקלוט משהו מעבר למסכה הקפואה שלו .
YOU ARE READING
ברית של שתיקה
عاطفيةכשהיא נאלצת להתמודד עם ההחלטות הקשות של העבר ועם ההווה הלא צפוי , אמילי מוצאת את עצמה בתוך משחק מסוכן של רגשות וכוח . כשהיא מסכימה לחוזה הלא שגרתי של ליאם , היא חושבת שזו רק עוד עבודה . אבל ככל שהיא מעמיקה בקשר עם איש העסקים העשיר והמסתורי , היא מ...
