פרק 24

289 30 48
                                    

אמילי -

החנתי את המאזדה שלי מחוץ לקפה , אספתי את דבריי ומיהרתי להיכנס למשמרת בזמן הקצר שנשאר לי .
לאחרונה הייתי כל כך עסוקה בליאם ואחותו שכמעט ולא יצא לי לעבוד , אני רק מקווה שלא יפטרו אותי בגלל זה .
אני נכנסת פנימה אומרת שלום למספר לקוחות קבועים ועוקפת את הדלפק מחבקת בחוזקה את מיכל .
"היי , מה שלומך ?" היא מחזירה לי חיבוק ואני מחייכת "אני בסדר מה איתך" הכנסתי את התיק מתחת לדלפק וקשרתי את הסינר סביב מותנאי .
"למה איחרת ?" מיכל לוגמת שלוק מהתה שלה ואני מושכת את כתפיי .
"עברתי בעבודה של ליאם , אליס שאלה משהו ?" מבטי מודאג והיא מהנהנת לשלילה עדיין סורקת אותי בעניין רב .

"אז חזרתם או מה ?" היא לוחצת כשאני לא מדברת ואני מחייכת אליה "לא ממש"  , לא ששיקרתי לה - אנחנו באמת לא יחד . הכל הצגה .
ואולי עדיף לי לא לשקר לה , אחרת אתפס בשקר גדול יותר . "הא כן ?" היא מדפדפת בנייד שלה ואני מביטה בה חושדת מעט .
היא מתנהגת מוזר , מוזר מהרגיל .
יתכן שהיא יודעת משהו ?
מבלי לומר דבר נוסף , מיכל מסובבת את הנייד אליי ואני קולטת את זה .
תמונה שלי ושל ליאם , מתנשקים .

אני מביטה בתמונה שעל המסך בתדהמה , הלב שלי פועם בחוזקה . איך זה יכול להיות שכבר יש תמונה כזו ברשת ?
אני מזהה את רקע הנשף , אני וליאם נראים קרובים , אינטימיים , כשאנחנו מתנשקים .
זה לא היה משהו שהייתי מוכנה אליו , השוק נראה על פני .
"מה זה?" אני שואלת את מיכל , שניראת מעט עצבנית .
"שאלתי את עצמי את אותו הדבר" היא לוחשת מביטה בי "למה את משקרת לי ?"היא מרימה מעט את קולה ואני לוקחת ממנה את הנייד מסתכלת על התמונה קרוב יותר .
"אני לא ... פשוט ..."המילים מתבלבלות לי והיא מרימה אליי גבה מעוצבנת מכך שגילתה זאת דרך האינטרנט .
"אנחנו עוד מסתכלים לאן זה הולך" שיקרתי שוב , אלוהים אני כל כך נוראית .
"אמילי תפסיקי לשקר" היא זורקת ידיה באוויר ואני נושמת עמוק "מיכל חכי שנייה , איך זה הגיע לאינטרנט בכלל ?" אני מנסה להבין והיא מצחקקת מתמימותי .

"התנשקת עם ליאם סמית' באמצע רחבת הריקודים בנשף של אחותו ולא חשבת שיהיו תמונות ? תאמיני לי אמ , התמונה הזאת מרוחה אצל חצי מהמדינה בעיתונים כבר" היא מחזירה אותי למציאות ואני מקללת את עצמי .
מגדילה את המסך , מסתכלת קרוב יותר על התמונה .
אני מכבה את המסך מניחה את הטלפון על הדלפק ומביטה בחברתי . "לא חשבתי" אני לוחשת מציצה סביב , בוחנת אם האנשים שפה גם ראו את זה כבר .

"אמי , אני מכירה אותך , ואת לא מספרת לי הכל . אני כמעט בטוחה שאני לא יודעת הרבה" מיכל מביטה בי הפעם בדאגה ואני בולעת רוק שנתקע בגרוני . אלוהים קח אותי מכאן , אני מתחננת .

אני מהססת לשנייה , מרגישה שהגיע הזמן לשתף , לפחות קצת .
"אני לא יכולה להסביר לך הכל עכשיו , אבל אני מבטיחה שיגיע יום שאסביר לך הכל . ותביני מה קרה . אני רק צריכה לסדר את הדברים ואת הראש שלי קודם" אני מתוודה והיא מביטה בי , מלאת דאגה מתמיד .
היא כבר הבינה שנכלאתי לצרה , צרה צרורה בצורת שטן יפיפה .
אבל למזלי , היא לא מצליחה לשים אצבע לאן בדיוק נגררתי .
היא מרכינה את ראשה , אבל לא לוחצת יותר. לוחשת בעדינות , "רק תזכרי שאני פה בשבילך , ואני דואגת לך" אני מהנהנת והיא נושפת מעט .

ברית של שתיקה Where stories live. Discover now