ברית של שתיקה

פרק 22

ליאם -

התעוררתי מוקדם מהרגיל , השמש רק התחילה להאיר את השמיים בחלון הענק שבחדר השינה שלי . אני שוכב במיטה הרחבה , בוהה בתקרה , מהרהר באירועי אמש .
המחשבה על הנשיקה שלי ושל אמילי מעבירה בי תחושה מוזרה , תחושת ניצחון עם נגיעה של משהו אחר , משהו שאני לא יכול לשים עליו את האצבע .
התיישבתי לאט , מעביר יד בשיערי הפרוע . הבטתי החוצה אל קו הרקיע של ניו יורק .
היה משהו מעניין בלראות את וונסה מנסה לשמור על קור רוח אחרי הנשיקה שלי ושל אמילי . אני מכיר אותה , היא הייתה על גבול התפוצצות .
הכל היה חלק מהתוכנית , אבל ההפתעה האמיתית הייתה אמילי . היא לא רק שיתפה פעולה , היא פשוט זרמה עם מן ביטחון כזה , מעולם לא חשבתי שהיא תצליח להוציא ממני תגובות כאלו .

קמתי מהמיטה , צועד אל חדר האמבטיה ומתחיל להתארגן .
המים הקרים מנקים את שאריות הלילה מהגוף שלי , אבל המחשבות על אמילי לא נעלמות .
משהו במבט שלה אחרי הנשיקה תמיד גורם לי לחשוב , היא נראתה המומה , אבל לא דחתה אותי .
להפך , היא נכנעה לרגע .
אני לא מצליח להבין מה באמת קרה שם ? היא פשוט שיתפה פעולה , או שאני מפספס משהו ?

לאחר מקלחת קרה התלבשתי מהר , מכנס אלגנט עם מכופתרת לבנה הכנסתי אותה אל המכנס ובחרתי בחגורה מתאימה .
לבשתי נעל תואמת לחגורה ואספתי את הבלייזר שמתאים למכנס . את שערי סידרתי באדישות וצעדתי אל המטבח להכין לעצמי קפה .
הדירה הייתה שקטה ומסודרת , כמו תמיד .
אך היום השקט הזה הרגיש קצת מעיק . הדלקתי את מכונת הקפה , מביט לרגע במראה שליד המטבח ואז שולח יד לטלפון שעל השיש .
הרהרתי לעצמי אם לשלוח לאמילי הודעה , המחשבה על הערב מרחפת בראשי כל הבוקר .
אני לא אחד שישקול את המעשים שלו פעמיים , אבל איתה ... משהו היה שונה .

אחרי רגע של התלבטות , אני מחליט שלא לשלוח הודעה עכשיו . לגמתי מהקפה והתיישבתי על כיסא גבוה ליד האי שבמטבח , נושם עמוק ומביט על השעון שעל הקיר .
יום חדש מתחיל , ואני צריך להתרכז שוב בתוכניות שלי .
אבל לעזאזל - אמילי מטיילת בראשי ללא שום בושה .

הטלפון מצלצל , אני עונה שאני מבחין את שמה של אמי מופיע על הצג .
מעט אי נוחות זורמים בתוכי כשאני נזכר בפניה הכעוסים במהלך הערב . קירבתי את הטלפון לאוזני , מרוכז בשיחה .

"ליאם בוקר טוב, מה שלומך" קולה נשמע מתוח . "אני בסדר , מה שלומך?" אני שומר על קור רגיל . משער לעצמי שזוהי לא שיחת בוקר פשוטה בין אם לבנה . אמא שלי אף פעם לא מתקשרת סתם .
"אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר על מה שקרה אתמול" הטון שלה חד ואני מחייך מעט "על מה בדיוק?" עיני מצמצמות קלות .
"על כל מה שהלך שם" היא שוב מרימה את קולה "על הנשיקה הזאת , ועל איך שהתנהגת כלפי וונסה . אתה חושב שזה היה חכם ? אחרי כל מה שהיה ביניכם ? זו לא הדרך לפתור דברים , ליאם" המילים שלה ממהרים לצאת ואני נאנח עם כל מילה נוספת שהיא אומרת .
"היא אולי האקסית שלך , אבל אתה צריך לשמור על כבוד . וגם - לא לשחק במשחקים כאלה" היא ממשיכה "רבתם קצת , נפרדתם . המשכת הלאה ניסית , מספיק . היא הבינה את השיעור . תחזור אליה" היא משכנעת ואני מהדק את הלסת שלי לקו דק .