פרק 7

282 27 21
                                    

הארוחה נמשכת , ואני מוצאת את עצמי נשאבת לשיחה עם ורוניקה שבדיוק מתחילה לתאר את ההכנות לחתונה שממש תכף קוראת .
היא מדברת במהירות ובהתרגשות לא מפספסת אף פרט - היישר מהשמלה שהיא בחרה ועד לעוגת החתונה .
אני מקשיבה בחצי אוזן , מחייכת ומהנהנת .
אפילו שואלת מספר שאלות , אך מתקשה לעקוב אחרי כל הפרטים .

״מה את אומרת אמילי ? רוצה להיות השושבינה שלי ?״ היא שואלת , עיניה נוצצות בציפייה .
אני מופתעת ומצחקקת בהפתעה , מבולבלת לגמריי מההצעה .
״שושבינה ? אני?״ שאלתי , מנסה להבהיר לה מה הציע הרגע , אולי שתתה קצת יותר מדי ותתחרט.
״כן, אני רוצה אותך״ היא מחזיקה את ידי גורמת לי לאי נוחות . 
״ורוניקה , זה נורא מחמיא לי . אבל אני אפילו לא מכירה כאן אף אחד וגם את לא מכירה אותי״ הסברתי ברכות ״את צריכה שהמלוות שלך יהיו הבנות שאת הכי סומכת עליהן בעולם״ הסברתי ברכות והיא נאנחת ״תאמיני לי , חברות שלי יהיו עסוקות בעצמן יותר מאשר בי . ואני בטוחה שתשתלבי נהדר . יהיה כיף״ המצב יוצא משליטה ונהיה מוזר מדי עבורי .
המחשבה שאצטרך להיות חלק ממשהו כל כך אינטימי , מעוררת בי בחילה .
לו רק ידעה שאני משקרת לה מרגע שהצגתי את עצמי .

לפני שאני מספיקה להגיב , ליאם קם מהכיסא שלו ומכריז ״כבר דיי מאוחר , אני עובד מחר . אנחנו נלך״ אני ממהרת לקום על רגלי ומחייכת בהכרת תודה שזה נגמר .
״להתראות, היה נעים להכיר״ אני נפרדת בנימוס כשורוניקה מחבקת אותי ואת ליאם בחיבוק חם .
״תודה לך,״ אני לוחשת כשאנחנו מגיעים ליציאה ״על מה״ הוא מבולבל ״פשוט תודה״ נאנחתי יוצאת לפני שיתחרט .

ברגע שנכנסו לרכב , תחושת הקלה התפשטה בגופי . האוויר הקריר של הלילה מביא איתו תחושת שלווה מה שלא הרגשתי במהלך הערב .
אני מביטה בו כשהוא מדליק את הרדיו ומחליש מעט ״זה היה פשוט נוראי״ אני מוצאת את המילים והוא מדליק סיגריה ומשחרר אוויר מהריאות .
״אחותך חמודה , אבל חתיכת קריפית״ פלטתי בהלם והוא צוחק ״קריפית?״ הוא חוזר על דבריי בשעשוע ואני מהנהנת  .
״אני לא מאמינה שהיא אשכרה ביקשה ממני להיות מלווה , היא לא שפויה״ נאנחתי עדיין מעכלת את ההצעה התמימה .
ליאם מתחיל בנסיעה ולא עונה על דבריי .

לאחר נסיעה ארוכה הוא עוצר בצד הכביש . אורות מחוץ לרכב מאירים את פני , חושפים את העייפות והבלבול שאני מנסה נואשות להסתיר  .
במשך הערב הדחקתי את מה שקרה במרפסת , אבל עכשיו כשאנחנו לבד . זה קשה בהרבה .
מה היה קורה אם ורוניקה לא הייתה נכנסת ?
ליאם אמר שאני לא הטעם שלו , אז מה הוא ניסה לעשות ?
חבל שלא סטרתי לו. 
״היית מעולה היום״ הוא מחייך , אני רק מגלגלת עיניים בתגובה .
הוא צוחק קלות ומוסיף ״במבי , את זוכרת מה אמרתי לגביי גלגול עיניים״ אני בולעת רוק נזכרת שוב במילים ׳אצמיד אותך לקיר ואגרום לך להתחרט׳
״לילה טוב ,קרחון״ אני עונה בקשיחות מתעלמת מההערה שלו ומרגישה את חיוכו ״לילה טוב , במבי״ עיניו עדיין נעוצות בי כשאני טורקת את הדלת .
סוף סוף הקלה מטורפת עוטפת אותי , אני נמצאת בבניין הישן ומתפרק שלי .
באזור הנוחות שלי וליאם לא פה  .
השקט וההיגיון חוזרים לראשי .

ברית של שתיקה Where stories live. Discover now