ברית של שתיקה

פרק 3

היום למחרת התחיל כרגיל , הייתי בעיצומה של משמרת בבית הקפה , מנסה להתרכז בעבודה החדשה שאפילו בשבת הייתי בה .
הטלפון שלי מצלצל לפתע , שם הפנימיה של אחותי מופיע על המסך ודאגה תוקפת אותי . האם קרה משהו לאחותי ?
"שלום אמילי" נשמע קולה של ג'נה המנהלת בקו השני "היי , מה שלומך ? קרה משהו לליה ?" מיהרתי לשאול "אני מתקשרת בעניין התשלום עבור הלימודים . לצערי, התשלום האחרון לא התקבל . אם לא נסדיר את העניין בהקדם , נצטרך לשקול את המשך השהות שלה איתנו" ליבי החמיץ פעימה .

ידעתי שהמצב הכלכלי שלי היה רעוע , אבל לא חשבתי שהעניינים התדרדרו כל כך מהר .
"אני מבינה," ניסיתי לשמור על קור רוח . "אני יכולה לקבל עוד כמה ימים כדי לסדר את העניין ? אני ממש באמצע למצוא פתרון" אני נושכת את שפתי התחתונה "אמילי אני מאוד מעריכה את המאמץ שלך , ואת הדאגה שלך לאחותך . אבל הפנימייה תלויה בתשלומים האלה כדי לספק לאחוך את כל מה שהיא צריכה" היא מבהירה . "בבקשה ג'נה" אני לוחשת חצי מתחננת והיא מהוססת לרגע .
"אני אתן לך עד סוף החודש , אבל זה הדד-ליין האחרון . תביני אמילי , זאת לא הפעם הראשונה שיש איחורים בתשלומים." הודתי לה עם תחשובת לחץ חונקת את גרוני .
המחשבה שליה תצטרך לעזוב את הפנימייה בגלל מצבי פשוט בלתי נסבלת .

התיישבתי באיטיות וניסיתי לחשוב לרגע על פתרון , אך שום דבר לא נראה בר ביצוע . האופציות שלי מוגבלות מאוד .
ידעתי שעם המשכורת הקטנה שאני מרוויחה בקפה לא אוכל לשלם הכל בזמן . מבלי רצוני המחשבה שלי חוזרת שוב ושוב להצעה ההזויה של הזר .
זה כל כך מופרך , אבל מצבי נואש .
אני מוציאה את הכרטיס המקומט מכיס המכנס, מודה לעצמי שלבשתי אותו שוב לעבודה ומחזיקה אותו בכף ידי .
זה יכול להיות פתרון לבעיות שלי , פתרון לעתיד של ליה . אבל ברגע שאתקשר אכניס את עצמי לסיטואציה הזויה , מורכבת וכל כך לא נכונה .
נשמתי עמוק והבנתי שעלי לקבל החלטה . כזו שתשפיע לא רק על חיי אלא גם על אחותי ועתידה .

מיכל פורצת מהדלת הראשית עם חיוך רחב על פניה , זוהרת מהתרגשות של ערב אמש .
"את לא מאמינה איזה כיף היה אתמול !" התלהבותה ניכרת ואני ממהרת להחביא את הכרטיס חזרה אל הכיס האחורי .
"שתפי אותי" חייכתי , מנסה לשוות לקולי טון קליל ככל האפשר , למרות הסערה הפנימית שלי .
"הארוחה עם ההורים של מקס" מיכל זורחת וזורקת את התיק שלה על הדלפק "זה היה מדהים , הם היו כל כך נחמדים , וממש אהבתי את איך שהם קיבלו אותי . הרגשתי כאילו אני ממש חלק מהמשפחה שלהם כבר" "נשמע מעולה" הודתי וחשבתי לעצמי איך מיכל מצליחה להיות כל כך אופטימית כל הזמן .
"כן!" היא ממשיכה בהתלהבות . "אפילו דיברנו על חופשה משותפת בקיץ . זה כל כך משוגע . אני לא מאמינה כמה מהר הכל זורם בנינו" ניסיתי לשמור על הקשבה , אבל ראשי במקום אחר לגמריי .

שלא תבינו לא נכון .
אני כל כך שמחה בשביל מיכל . מגיע לה את כל האהבה שבעולם .
פשוט אני עדיין מרגישה את הכרטיס המקומט לוחץ עלי בתוך הכיס , מזכיר לי בכל רגע את הבעיה הענקית התלויה מעל ראשי .
חשבתי לרגע לשתף את מיכל , אבל היא תרצה לעזור . ואני לא מוכנה לקחת ממנה אפילו לא שקל אחד .
"אמי , הכל בסדר ?" דאגה מופיעה בפניה של מיכל "כן, כן ... אני פשוט קצת עייפה" השבתי במהירות , מסווה את המתח .
"היה שבוע קשה" מיכל מביטה בי רגע , בוחרת לא ללחוץ יותר מדי . ועל כך אני מודה .