נורהגאמי - סיפורו של אל רחוב

פרק רביעי - כמו שלג

"וואו, תודה רבה אחי! הדליפה הזו הטרידה אותי כבר נצח!"
"אין בעיה." יאטו אמר בעודו מתקן את הדליפה בחדר האמבטיה של הלקוח שלו. זה לא בסדר. אני אמור להיות אל מלחמה. למה אני מתקן חדרי אמבטיה תמורת כסף קל...? יאטו חשב לעצמו.
"אני ארגיש רע אם אשלם לך רק חמישה יין, אז הנה לך טיפ." הלקוח אמר בחיוך ומסר לו שתי פחיות.
"הא...?"

~~~

"וואהההה!" יאטו קרא בחיוך כשהתיישב על גרם המדרגות שבפתח המקדש של אחד האלים האחרים. הוא פתח את אחת הפחיות, והחל לשתות מתוכה במהירות. "לא שתיתי בירה כבר הרבה זמן!" הוא קרא, והמשיך לשתות. כשכבר החל להרגיש מעט מטושטש, הוא הניח את הפחית בצד ונשכב על תיבת המנחות שהייתה בפתח המקדש. לפתע החל לרדת שלג. יאטו הביט בשמיים לרגע קצר, ואז התהפך על גבו. "אני פשוט אישן במקדש של טנג'ין הלילה... לא יהיה לו איכפת." הוא מלמל לעצמו, ועצם את עיניו. לפתע כשהוא כבר כמעט נרדם, צלצול פלאפון העיר אותו. הוא הביט בצג המכשיר. 'איקי היורי'. קרציה הוא חשב לעצמו, ואז ניתק. המשרד סגור, שתבוא מחר. לפתע הפלאפון צלצל שוב. 'איקי היורי'. "נו באמת!!!" הוא קרא בכעס וענה. "מה אני יכול לעשות למענך?!"
"אממ... אני מצטערת על השעה המאוחרת, אמ... אני... מצאתי לך שינקי אבל..."
"מה?" יאטו שאל, ותוך שנייה הופיע לידה. "על מה את מדברת?"
"מה לגבי הבחור הזה?" היא שאלה בחיוך, והצביע אל מאחורי יאטו.
כשיאטו הסתובב, הוא ראה פאנטום בגובה של כשלושה מטר, שנראה כמו סרטן.
"מריח טוב..." יאטו השתנק בבהלה.
"רוצי!!!" הוא קרא ותפס בידה, מושך אותה אחריו.
"אב-אב-אבל אתה אמרת ששינקי הם רוחות המתים!!!"
"זה סתם גוש של רגשות שליליים וקללות, סתם פאנטום! את לא רואה רק מלהסתכל עליו?!"
"כן, זה מה שחשבתי בהתחלה כשראיתי אותו, אבל... אתה אמרת לא לשפוט ספר על פי הכריכה אז..."
"אהה, אז עכשיו נזכרת להקשיב לי?!?!" הוא קרא בכעס.
"ו... דרך אגב... הפלתי את הגוף שלי שוב!!!" היא קראה באימה. למזלה, הפאנטום לא מצא עניין בגוף שלה, אך הוא המשיך לרדוף אחרי השניים. ולא רק זה, הוא גם השיג אותם.
לפתע החיה התמקדה בהיורי בעודה מזנקת לעברה בפה פעור. "לא!!! היו...!!!" יאטו קרא, אך היורי זינקה מעל היצור, שעמד לנשוך בזנבה ופספס במילימטרים ספורים.
נכון! אני הרבה יותר חזקה כשאני מחוץ לגוף שלי! היורי חשבה לעצמה. "זה בסדר יאטו, אני אטפל ביצור הזה בעצמי!" היא קראה. "בעיטת...!" היא עמדה לבעוט ביצור, אך לפתע יאטו תפס בזנבה ומשך אותה מאחוריו. היורי פלטה צרחת כאב, ומאחר ויאטו דחף אותה אחורנית הוא נעשה המטרה של הפאנטום.
שנשך את ידו עד למרפק.
יאטו גנח בכאב ואחרי כמה מאמצים הצליח למשוך את ידו אל מחוץ ללוע של המפלצת. "רוץ!!!" היורי קראה והם המשיכו לרוץ, ואחרי מה שנראה כמו נצח, הם הצליחו להתחמק ממנו באחד הרחובות.
יאטו והיורי נשענו על הגדר של אחד הבתים והתנשמו בכבדות. "אני לא... יכולה... לרוץ יותר..." היא מלמלה, ואז הביטה בידו שנצבעה ברובה בצבע סגול אפלולי מהנשיכה. "היד שלך... היא במצב רע, אתה...?" היא עמדה לגעת בה, אך יאטו הזיז את ידו אחורנית.
"אני בסדר. אל תגעי, או שגם את תחטפי צריבה."
"צריבה...?"
"הדבר הסגול הזה. זו מחלה שנגרמת מחוסר-טהורות." יאטו הסביר. "צריבה זה מידבק. הצריבה תאכל באיטיות את הגוף עליו היא נמצאת אלא אם כן תטוהר. ודרך אגב, הזנב הזה הוא לא סתם זנב. הוא מה שמחבר בין הגוף לנפש שלך. ואם הוא ייקרע..." יאטו נקטע באמצע המשפט משאגתה של המפלצת.
היא מצאה אותם.
"אם הוא ייקרע את תמותי!" הוא קרא ושניהם החלו לרוץ שוב.
"מ... מה?! לא יכול להיות!" היא קראה. "אני לא אלחוטית?!"
"תקשיבי, הנפש שלך לא מותאמת לקרב. אל תנסי לעשות את מה שעשית שם שוב!"
"אבל אתה לא יכול להילחם לבדך!"
"אני יודע, בגלל זה חיפשתי שינ...!" הוא קרא, ולפתע קפא.
"יאטו!" היורי קפאה, ויאטו קפץ קפיצה אל הגג של אחד הבתים שלידם. ליד תיבת הדואר של אחד הבתים הקרובים, יצור שנראה כמו כדור קטנטן ופרוותי בצבע לבן ריחף לו ללא מטרה.
היורי קפצה על הגג אחרי יאטו והביטה ביצור. "הוא נראה כמו השלג..." היא מלמלה.
"בחור." יאטו מלמל. "הוא נראה בערך בגיל ההתבגרות. התקופה הזו קצת מעצבנת..."
"יאטו!" לפתע היורי קראה, כשכמה בתים מהם הסרטן הופיע והחל להתקדם אליהם.
"אני אקח אותו!" יאטו קרא, וקפץ מגג הבית על אחד הרמזורים, קרוב יותר לכדור הזוהר. לפתע, כדור של אור כחול עטף אותו, והוא החל לדקלם.
"אתה, שאין לו לאן ללכת או לאן לחזור, אני מעניק לך מקום אליו תוכל להשתייך.
קוראים לי יאטו. נושא את השם אשר אעניק לך, אתה תישאר לצדי. בעזרת שם זה, אני הופך אותך למשרתי. בעזרת השם אשר אעניק לך, אני הופך אותך לשינקי!" יאטו קרא, וכתב באצבעותיו באוויר את המילה 'יוקי'. "שמך הוא יוקי*! כשינקי, אתה סטסו! אליי... סקי!" הוא קרא, והיצור החל להבהב באור לבן, עד שהאור כיסה את כולו והשתגר אל ידו של יאטו.
לפתע בידיו של יאטו, כדור האור הפך לחרב.
"זו... זו חרב?!" היורי קראה בהפתעה. החרב הייתה ארוכה ודקה, וסביב הקצה אותו יאטו החזיק הייתה קשורה רצועה לבנה, דומה לתחבושת. לפתע היורי הבחינה שוב בפאנטום הענק, שלקח תנופה וקפץ היישר לכיוונו של יאטו בפה פעור. "יאטו, תיזהר!!!" היא קראה, אך זה היה מאוחר מדי להתחמק.
היצור בלע את יאטו בשלמותו.
"יאטווווו!!!!!!!" היורי קראה בבהלה, אך לפתע שמעה את קולו של יאטו מדקלם שוב.
"אתה, הרודף את הארץ של השמש העולה! בעזרת התגלותי, אני, האל יאטו, ובאמצעות סקי, משמיד ומנדה את הטומאה שלך!" באותו הרגע הקצה של החרב של יאטו יצא מאחד מצדדיו של המפלצת, ובכמה הנפות של החרב המפלצת נחתכה לחתיכות והתפוצצה בצבעים של אדום ולבן.
היורי בהתה בנעשה, ולאחר שהמפלצת התפוצצה באוויר, יאטו נפל ארצה עם החרב בידו.
ברגע בו אל משיג לעצמו שינקי, שהוא נשמה של אדם מת, האל מקבל יחד איתו את כל הזכרונות של אותו השינקי מחייו הקודמים, בעוד השינקי, חוזר לחיים, מאבד אותם.
בידו השנייה, שלא החזיקה את סקי, יאטו מחה את עיניו. אך הדבר לא מנע מהיורי לראות את לחייו של יאטו נרטבות. אני דמיינתי הרגע או שהוא... הוא בוכה?

~~~

מאוחר יותר באותו לילה, יאטו עצר ליד אחד ממאגרי המים ובעזרת מצקת החל לשפוך על ידו מים. "מצאתי את הגוף שלי שוב!!!" היורי קראה בעודה רצה לעברו. "מה אתה עושה?"
"מרפא את הצריבה." יאטו אמר, והיורי הביטה בידו. יאטו שפך עליה עוד מים, והסימן הסגול על ידו של יאטו החל להצטמק עד שנעלם.
"מים ריפאו את זה?!" היא שאלה והוא הנהן.
"לפחות משהו יצא לי מהמפגש הזה." יאטו אמר, מסיט את מבטו אל החרב. "היה לי מזל גדול להיתקל ככה בנפש לא מושחתת. והחרב אפילו באורך המושלם בשבילי." היורי הביטה בחרב בתדהמה.
"אז זה שינקי, הא?" היא שאלה עם חיוך קטן.
"קוראים לו יוקי. או פחות רשמית, יוקינה." יאטו אמר, ולפתע החרב זהרה בגוון זהוב ותפסה צורה של בן אנוש.
מול יאטו והיורי, הופיע נער. הוא היה צעיר במקצת מהיורי ונמוך יותר, ושיערו היה בלונדיני ומפוזר בעוד עיניו תפסו גוון כתום. הדבר היחיד שלבש היה חלוק לבן.
היורי הביטה בו בתדהמה. "הוא... הוא הפך לבן אדם!!!" היא קראה, והנער החל לבחון את ידיו ולהביט בעצמו. לפתע הוא חיבק את עצמו והחל לרעוד מקור.
"יוקינה." יאטו אמר לפתע. "אני יאטו, האדון שלך. זימנתי אותך מהעולם הבא כדי שתשרת בתור השינקי שלי. אני מאשר לך לשרתי ולהישאר לצדי לתמיד." הוא אמר, והוריד את הג'אקט שלו, נשאר בגופיה לבנה בלבד. הוא הושיט לנער את הג'קט. "קח, תלבש את זה." הוא אמר לו והביט בעיניו, מחייך אליו חיוך ידידותי. "אין לך ממה לפחד יותר."
הנער עמד שם ובהה בג'קט שבידו של יאטו שנייה ארוכה מאוד, ולבסוף דיבר. "שכח מזה, זה מסריח מזיעה." יאטו והיורי בהו בו בהלם, עד שלבסוף היורי צחקקה.
"טוב, אז... רוצה את הצעיף שלי?" היא שאלה והורידה מצווארה את צעיפה הורוד, נותנת לו אותו. יוקינה לא חיכה שנייה נוספת, ולבש אותו במהירות סביב צווארו, נושף אדים על ידיו בנסיון להתחמם.
"טוב, אז אפשר להיכנס פנימה? אני קופא." יוקינה אמר, אך לא קיבל תשובה לשאלתו. "מה?"

מושגים:
*משמעות המילה יוקי ביפנית היא שלג.