נורהגאמי - סיפורו של אל רחוב

פרק שבעה עשר - השנה החדשה

יאטו... באמת עומד למות?
היורי ישבה בסלון לבושה בפיג'מה וצפתה בשידורי השנה החדשה בטלויזיה, בעוד מחשבות נדדו בראשה.
נראה היה שיאטו סובל בכל פעם שיוקינה צרב אותו... והאמת היא, שגם אני אשמה בזה מעט. לא ניסיתי לחנך אותו, וזה בגלל ש...
הצורה בה יוקינה הביט בבית שלי, ובאוכל במסעדה ביום ההוא בו האכלתי אותם... הרגשתי שאין לי זכות לומר לו איך להתנהג. שיחסית ליוקינה, אני מפונקת שמקבלת כל מה שהיא רוצה...
לפתע הפלאפון של היורי זמזם, והיא הביטה בצג המסך. הודעה.
'הודעה נשלחה מאת: יאמה
נושא ההודעה: את ערה?
מאחר ואנחנו צריכות לעבור מבחני קבלה לתיכון שנה הבאה, בואי נלך לבקר בכמה מקדשים! נלך להתפלל שדבר לא יעמוד בדרכנו!
אז תגיעי. ברצינות!'
'ברצינות'...?

~~~

מאוחר יותר באותו ערב, היורי ניגשה למקום המפגש שלה עם חברותיה לבושה בקימונו ורוד מפואר. "שנה טובה, היורי!" לפתע היא שמעה קול, ואמי ויאמה ניגשו אליה. היורי הביטה בהן בכעס ובתדהמה- הן היו לבושות בבגדים וימיומיים.
"מה?!?! אבל אתן אמרתן 'ברצינות'!!!" היא קראה בכעס.
"קדימה, פופולאריות!" יאמה קראה בחיוך, מתעלמת מההערה של היורי. "אני הולכת להתפלל כל כך חזק שבטוח אעבור את המבחנים!"
"את בטוחה בכלל שתצליחי לעלות כיתה?" אמי שאלה אותה. "את קצת מתלהבת מדי."
"אני מתלהבת?! הסתכלת על היורי?!"
"אני לא כזה מתלהבת..." היורי מלמלה.
"הו, זה מזכיר לי! כבר צפית בטורניר הגמר של ההיאבקות?! טונו..."
"אל תספרי לי, יש לי את זה מוקלט!!!"
"...ספג תבוסה משפילה!"
"הוא ניצח."
"אמי, למה גילית לה?! את הרסת לי עכשיו! רציתי לראות את הפנים שלה כשהייתה רואה שהוא ניצח!" היורי נאנחה מהן בייאוש.
כמה דקות לאחר מכן שלושת הבנות ניגשו אל אחד המקדשים. היורי הוציאה מכיסה מטבע של חמישה יין והביטה בו דקה ארוכה בנסיון למצוא משאלה שברצונה לבקש.
אני מבקשת להצליח בלימודיי בתיכו..."
"קדימה, פופולאריות!" יאמה קראה, מצמידה את המטבע בין שתי ידיה בתנועת תפילה. לבסוף היא השליכה את המטבע. היורי הביטה בה שנייה ארוכה, ואז עצמה את עיניה.
אני מבקשת שיאטו ויוקינה יהיו בטוחים... היורי השליכה את המטבע בחיוך קטן, ולפתע שמעה קול שירה מוכר.
"כאשר הרוח המזרחית נושבת, פורחת ביופייה, הו, פריחת השזיף... למרות שאיבדת את אדונך, אל נא תשכחי את האביב."
"

האדון טנג'ין?!" היורי קראה כשהבחינה בו מחייך לעברה ממרחק ורצה לעברו.
"שנה טובה, היורי! יש לך בקשות בנוגע למבחנים שלך?"
"אממ... האמת שיש לי שאלה..." היורי מלמלה. "ראית במקרה את יאטו ויוקינה לאחרונה?"
"הממ... לא ראיתי את יאטו, אבל יוקינה נפגש איתי לא מזמן."
"יוקינה?!" טנג'ין החל לספר לה על מפגשו עם יוקינה, שאירע לפני ימים ספורים בלבד...
"אז אתה אומר שאתה רוצה להיוץ השינקי שלי, הא?" טנג'ין שאל את יוקינה שהביט בו בעקשנות.
"אני רוצה לעבוד איתך במקום עם יאטו. זה אפשרי?"
"אז בסוף הצלחת להחזיק מעמד רק חודש, הא?" מאיו שאלה אותו בקול מקניט.
"כמה זמן את החזקת מעמד, מאיו?!" אחת מהשינקי של טנג'ין שאלה.
"שלושה חודשים." הבנות השתנקו.
"כל כך הרבה זמן?!"
"איזו אלופה!"
"אני בחיים לא הייתי מצליחה!" טנג'ין לבסוף השתיק אותן.
"בכל זאת, היית עם יאטו זמן קצר בלבד. למה שלפתע תחליט לעזוב?" יוקינה חשק את שיניו.
"הבחור הזה פשוט נוראי." יוקינה אמר בכעס. "אין לו מקדש, או כסף, הוא רועש ויש לו עבר מפוקפק. וגם ככה נראה שיש לו עוד שינקי חוץ ממני... הוא לא באמת צריך אותי. ואם זה המצב, אני לא רואה טעם בכלל בלהתאמץ בשבילו, בלעבוד בשבילו."
"הממ... אני שמח שבחרת לבטוח דווקא בי, אך נכון לעכשיו אני לא יכול להעסיק אותך." טנג'ין אמר לו. "אם אעניק לך שם עכשיו... אתה תהפוך לנורה." עיניו של יוקינה התרחבו למשמע המילה.
"נורה...?" הוא שאל בבלבול. "חשבתי שנורה זה רק שם..."
"עדיין יש לך את השם 'יוקי'. אם אעסיק אותך עכשיו זה אומר שיהיהו לך שני שמות. אתה תיהפך להיות יצור דו פרצופי."
"אבל... מה זה 'נורה'?" היורי שאלה.
"בואי נגיד שהם... החרא של האלים." טנג'ין מלמל, ואז צחקק. היורי הביטה בו בהלם.
"מה?"
"אדוני, בבקשה בחר את מילותיך בקפידה." אחת מהשינקי שלו אמרה. "אל תשכח שאתה אל מוערך!" טנג'ין נאנח.
"משמעות המילה 'נורה' הוא 'חסר בית'. זהו כינוי פופולארי לשינקי שיש להם מאסטרים רבים." הוא הסביר. "הנורה דומים מעט לחתולי רחוב- כל פעם הולכים לשרת מאסטר אחר. אך אלו שמבקשים שיהיו להם שמות רבים יבגדו במוקדם או במאוחר במאסטרים שלהם. ואז הם הופכים לאנשים שנואים."
"בגלל דבר כזה הם שנואים?"
"טוב, כן. הנה לך דוגמא, אם למשל אני הייתי נותן לך שם חדש? איך היית מרגישה?" הוא שאל. "הממ... מעניין מה יתאים לך... אולי יוקו? או טומו? אולי יומי?" היורי הסמיקה קלות.
"א... אני..."
"את רואה? זה חוסר כבוד כלפי הורייך, נכון? בני אדם פוסלים את הרעיון מלכתחילה. בגלל זה הנורה הפכו להיות סמל לאי-אמון כמקובל, שינקי אמור לשרת מאסטר אחד בלבד. אם שינקי רוצה לשרת מאסטר חדש, עליו לבקש מהמאסטר הנוכחי שלו למחוק את שמו. כמו במקרה של מאיו." הוא הסביר.
"אז... למה הנורה קיימים?" היורי שאלה.
"בעיקרון, משתמשים בנורה כדי לבצע עבודות שלא רוצים לתת לשינקי. עבודות שחורות." הוא אמר, ואז החל ללכת משם.
"אה, האדון טנג'ין!" היורי קראה. "אתה מכיר במקרה ילדה נורה?! היא נראית בערך בגילו של יוקינה ו...!"
"אני מצטערת, אבל בבקשה תפסיקי לשאול על זה." מאיו אמרה.
"רק לשמוע את השם הזה עושה לי עור ברווז..." שינקי נוספת מלמלה.
"אדוני, אתה בעצמך מדבר עליהם בקלות רבה מדי."
"אל תדאגו, בנות. אין לי שום כוונה להשתמש בהם. אני לא רוצה שום קשר ליצורים נתעבים שכאלה." טנג'ין אמר, והוא והשינקי שלו הלכו.
כל פעם שאני מנסה לדבר עם מישהו על נורה, הם מתחמקים מהנושא. היורי חשבה לעצמה כמה זמן אחר כך, כשטיילה עם חברותיה. רק בגלל שזה חתול רחוב, זה לא אומר שהוא ביקש להיהפך לכזה...
הנורה השנואה. אפילו בין השינקי ישנם פערים חברתיים. בגלל זה יאטו חיפש שינקי כשפגשתי אותו, למרות שנורה הייתה שם למענו. ואז הוא מצא את יוקינה...
וכשיוקינה הוא מקור כוחו, יאטו עומד למות... אני תוהה אם אני יכולה להציל אותו... לפתע לראשה של היורי קפצה תמונה.
של יאטו הורג את יוקינה.
היורי השתנקה בבהלה. אין מצב שהוא יעשה את זה, נכון?!
'אני הרי הייתי זו... שאפשרה לך להרוג את השינקי של ואייסראוונה, לא כך?' היורי נזכרה במילותיה של נורה, ולבה החל לדהור. לפתע גופה צנח לקרקע, והיורי צרחה בבהלה.
"לא!!! תתעוררי, הקימונו של אמא מתלכלך!!!" היא קראה, ולפתע דמות הופיעה מאחורי היורי. היורי, למשמע הצעדים, הסתובבה כדי לגלות שזו נורה. "ע-ערב טוב!" היא קראה בהפתעה ואז חייכה חיוך קטן. "את גם השינקי של יאטו, לא כך? את יודעת במקרה איפה יאטו ויוקינה נמצאים?" נורה חייכה אליה חיוך קטן.
"היאקשי* זנוחה לא צריכה לדבר אליי בכזו פשטות, לא כך?"
"הא?"
"את בטח תשמחי לפגוש היאקשי כמוך." נורה אמרה, ולפתע היורי שמעה מאחוריה נהמה. ארבעה פאנטומים דמויי זאב עם מסכות עגולות על ראשם החלו לנהום עליה ולהתקרב אליה בעמדת תקיפה. לפתע הם החלו לרוץ לעברה בנביחות, והיורי קפצה בצרחה על אחת ממנורות הרחוב. "הממ... את זריזה." נורה מלמלה בחיוך, ואז התכופפה אל פניהם של הזאבים. "תכוונו בבקשה לזנב שלה."
"למה את עושה את זה?!" היורי קראה בבהלה, ולפתע הזאבים קפצו לעברה. היורי הצליפה בפניו של אחד הזאבים בזנבה, ובבעיטה העיפה את השני. השלישי תפס בשרוול הקימונו שלה, והיורי נאבקה בו עד ששחרר את אחיזתו. "למה את תוקפת אותי?! אני רק דואגת ליאטו, אני לא מהווה איום אליו!"
"למה?" שאלה נורה, ולפתע חיוך קטן הזדחל אל שפתיה. "כי את פשוט לא מתאימה לו." היא אמרה, והזאבים קפצו אל היורי פעם נוספת.
היורי החלה לרוץ.
היורי ברחה מהזאבים במשך זמן שהרגיש כמו נצח, והחלה להרגיש תשושה יותר ויותר. כשנעמדה על גגו של אחד הבניינים, התנשמה בעייפות. אני לא... יכולה... לרוץ יותר...
לפתע ארבעת הזאבים קפצו אל הגג, נעמדים בשורה מולה ונוהמים. היורי השתנקה בבהלה. האבים קפצו לעברה בנהמות ונביחות, והיורי סגרה את עיניה בבהלה. לפתע היא שמעה את הזאבים ממלמלים בבהלה, ופקחה את עיניה.
זריחה.
הזאבים היטשטשו ונעלמו ברגע שקרני השמש פגעו בהם, והיורי התנשפה בערבוב של הפתעה והקלה. הזכר היחיד שנותר מהזאבים היה המסכות הזרוקות על הרצפה.
מסכות עגולות ולבנות עם ציור של עין עליהן.
"הם... נעלמו?"
השנה שלי החלה עם הצלתי ע"י אור הבוקר. סמסטר חדש בבית הספר התחיל, אבל...
איפה לעזאזל יאטו?

פירושים
* היאקשי זו המילה היפנית לפאנטום.

כמה זמן לא פרסמתי!
אני כל כך מצטערת, התחלתי את השנה האחרונה שלי בתיכון וכבר העמיסו עליי שלוש עבודות ומבחן ענקי! אני אשתדל לפרסם הכי מהר שאוכל, אבל אני לא יכולה להבטיח שום דבר. בכל מקרה, תודה שקראתם ונתראה בפרק הבא!