נורהגאמי - סיפורו של אל רחוב

פרק עשירי - אורח

לקחו ליאטו כמה שניות לעבד בראשו את דבריה של היורי, וברגע שזה קרה הוא קפץ לרגליו. "את השתגעת לגמרי? הוא לא יכול להישאר איתך!"
"לא, אתה הוא זה שהוא לא יכול להישאר איתו! אין לך אפילו איפה לגור או איך להאכיל אותו! אתה בבירור לא מסוגל לטפל בצרכים שלו כמו שצריך!"
"את גרה לבד בכלל?!"
"יוקינה הוא מישהו מהגבול, אז אם אטפל בו בסוד הכל אמור להיות בסדר!" היא התעקשה.
"לא לא לא לא לא! אני לא מסכים לזה! שינקי הוא לא חיית מחמד!!!"
"ליוקינה יהיה הרבה יותר טוב אם הוא יהיה איתי!" היורי קראה, מוחצת את יוקינה בחיבוק. יוקינה, שפניו נמחצו אל החזה של היורי, החל להאדים.
לפתע יאטו קפץ בצרחה, ותפס בזרועו של יוקינה. "תתרחק ממנה!!!" הוא קרא, מושך אותו ממנה בכוח.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!?!" היורי קראה.
"אני עוד אעקץ פה כמו מטורף!!! אני כבר עכשיו נעקץ!!!" הוא צעק, ממשיך למשוך אותו ממנה. היורי תפסה את ידו השנייה והחלה למשוך לכיוון הנגדי.
"תוריד את הידיים המיוזעות שלך ממנו!!! אתה לא רואה שהוא שונא את זה?!?!"
"פשוט תסתכלי!!! תסתכלי עליי!!! את לא רואה שאני סובל?!?!" הם המשיכו למשוך בזרועותיו של יוקינה עד ששניהם נפלו על המדרכה, מתנשפים.
"מה הבעיה שלך?!?!" היורי קראה בכעס.
"כבר אמרתי לך! כל פעם שליוקינה עוברות בראש מחשבות סוטות, אני נכנס לעולם של כאב!!!" יאטו קרא, ושניהם השתתקו לשניה ארוכה עד שהיורי דיברה.
"מחשבות סוטות...?"
"נו באמת!!! בחור ובחורה, גרים יחד באותו הבית?!?! אני לא אסכים לזה!!!" היורי נאנחה בכעס.
"שנינו יודעים שהסוטה האמיתי כאן זה הבחור שלובש טרנינג." היא סיננה. "יוקינה הוא ילד טוב, אין לך מה לדאוג לגביו." היא אמרה, והושיטה את ידה לעבר יוקינה בחיוך. "בוא איתי, יוקינה."
"אל תעשה את זה, יוקינה!!!" יאטו קרא, ויוקינה הביט בשניהם בתהייה.
הדבר הבא שיאטו ראה, היה את היורי ויוקינה מתרחקים ממנו בחיוך בעודם מחזיקים ידיים.
שיט.

~~~

זמן לא רב אחר כך, היורי הובילה את יוקינה אל הבית שלה. היורי הוציאה את המפתחות מהתיק, וכשפתחה את הדלת יוקינה הסתתר. "אני בבית..." היורי מלמלה בשקט, ולפתע אישה בסביבות גיל החמישים הגיעה בריצה.
"היורי!!! כבר התחלתי לדאוג, חזרת מאוד מאוחר!!!"
"אני מצטערת, סאסאקי... אני נרדמתי באיזו מסעדה..."
"אה, התקפי העייפות הרגילים שלך?" היא שאלה, והיורי הנהנה. "טוב, למזלך נראה שהגברת מאחרת היום גם היא, כך ששני ההורים שלך עוד לא חזרו. כך שהפעם, בואי נשמור את זה בסוד."
"תודה." היורי אמרה בחיוך קטן, ובעלת הבית החלה לחזור אל החדר ממנו הגיעה. "יוקינה, השטח פנוי." היורי לחשה אליו, והוא הפנה את ראשו אל הבית. רק באותו רגע ראה עד כמה הוא גדול.
"היורי, את בת למשפחה עשירה או משהו?" הוא שאל כשהביט בבית בפליאה.
"על מה אתה מדבר? אני סתם ילדה שלומדת בחטיבה, לא כך?" היא שאלה בחיוך.
"לא... אני לא חושב שהבית שלך זה בית ממוצע. הוא ענקי!" הוא קרא, והיורי צחקקה קלות. שניהם נכנסו לבית והחלו לעלות במדרגות לקומה השנייה.
היורי הובילה את יוקינה לאחד החדרים בקומה השנייה, ויוקינה הביט בחדר בפליאה כשהיורי הדליקה את האור. "הנה, תשתמש בחדר הזה איך שתרצה. תרגיש בנוח."
"וואו, מגניב! זה החדר שלך?!" הוא קרא והיורי הנידה בראשה.
"זה החדר של אחי הגדול."
"אח גדול?!" יוקינה קרא בהפתעה.
"הוא הרבה יותר מבוגר ממני, והוא לא גר פה כרגע." יוקינה הביט ארוכות בחדר.
"זה בטח נחמד כשיש לך משפחה..." הוא מלמל, ולפתע בעלת הבית הופיעה מהמזדרון בחיוך.
"דרך אגב, היורי, אני כבר מילאתי לך אמבטיה כך שתוכלי ללכת להתקלח מתי שתרצי." היא אמרה בחיוך, והיורי ויוקינה עמדו במקומם, קפואים. לבו של יוקינה דהר.
"א... אה... אוקיי..." היורי מלמלה, ובעלת הבית עזבה בחיוך. היורי ויוקינה הביטו אחד בשני בהפתעה, ואז החלו לצחקק.
"לרגע ממש נבהלתי!" יוקינה קרא כשקפץ על המיטה.
"איזו הקלה, נראה שהיא באמת לא הבחינה בך!" היורי קראה. "החדר שלי בהמשך המזדרון ימינה, כך שאם תצטרך משהו, כל דבר, אל תהסס לבקש ממני. אהה, אם אתה רוצה אתה יכול ללכת להתקלח."
"אממ... אני אתקלח אחר כך, תודה." הוא אמר בביישנות, והיורי יצאה מהחדר בחיוך, סוגרת את הדלת.
"הילדה הזו... כל כך ברת מזל..." יוקינה מלמל לעצמו בעודו שוכב על המיטה ובוהה בתקרה.
היורי ירדה בחיוך לקומת הכניסה כששמעה את מנעול הדלת נפתח. הדלת נפתחה, והוריה של היורי נכנסו לדירה. אך הם לא היו לבד...
הם היו עם יאטו.
"אנחנו בבית!" אבא שלה הכריז.
"היורי, קנינו עוגות!" היא קראה, והושיטה שקית קטנה לעבר היורי. הם החלו להיכנס לבית, ויאטו נכנס אחריהם, סוקר את הדירה מכל הכיוונים. היורי עמדה ובהתה בהם בהפתעה.
יאטו?! מה הוא עושה כאן?!?!
"יקירתי, אני יכול לקחת משקה?"
"כמובן יקירי, אבל אל תגזים." היא אמרה, ואבא של היורי הלך ופתח את המקרר. הוא הוציא ממנו פחית בירה אחת, ויאטו הוציא במהירות פחית נוספת, פותח אותה. "בשביל זה שווה לחיות..." אביה מלמל בחיוך בעודו פותח את הפחית שלו. כעס החל להופיע על פניה של היורי. "ועכשיו לחטיפים."
"יקירי, חכה רגע, אתה שטפת את הידיים שלך...?" האם לפתע שאלה, מעיפה אליהם מבט. יאטו ואבא של היורי בדיוק חיטטו במקרר ושלפו ממנו כל מני מאכלים. כשהאם הסתובבה לעברם, שניהם קפאו. האם הביטה בהם שנייה ארוכה, עד שהגיבה. "יקירי! אתה מסוגל ליותר מאשר לחטוף ככה אוכל בבררנות!" היא קראה, ויאטו לקח את הפחית ואת האוכל שהוציא מהמקרר והחל לצאת מהדירה.
"מצטער יקירתי, לא הצלחתי להתאפק..."
"היורי, אמא שלך ממש חדת הבחנה, את יודעת?" הוא סינן עם חתיכת בשר משומר בפיו. היורי החלה לדחוף אותו החוצה מהבית, עד ששניהם היו בחוץ.
"למה באת הנה?!?!" היורי קראה בכעס.
"טוב, כל עוד אף אחד לא שם לב אליי הכל בסדר לא?"
"אבל זה הורס את זה שאני שומרת על יוקינה אם אתה כל הזמן כאן!!!" היא קראה, ונאנחה בייאוש.
"היורי, איך הוא לוקח את זה?" הוא לפתע שאל.
"הוא מאושר, מן הסתם! הוא לא צריך לישון יותר ברחוב, כמוך!"
"תשמרי עליו, בסדר?" יאטו שאל, והיורי הביטה בו בהפתעה. "יוקינה אולי עוד לא מודע לזה, אבל..." יאטו מלמל, ונזכר בכל המידע שקיבל על חייו של יוקינה, כשהפך אותו לנשק שלו. "... יוקינה מפחד מהחושך."
"טוב, אני אסתדר יפה מאוד בלעדיך! אני מסוגלת לטפל בו בעצמי! ותחזיר את האוכל שגנבת!"
"מה קורה לך?! זו המערכת יחסים בינינו, לא כך?!"
"בחיים לא שמעתי על אלים שמסתובבים להם ומתנהגים כמו גנבים!" היא קראה, ויאטו קפץ אל אחד העצים. הוא התיישב על אחד הענפים, ונשען עם גבו על הגזע.
"אם את דואגת באשר לאנשים שיש להם אצבעות דביקות, את צריכה לדאוג יותר ליוקינה מאשר אליי. לילד הזה יש נטיה רעה..." הוא מלמל.
"א... אם ככה אתה מתייחס לדברים, אז אתה יאטו, מי שגנב את האלכוהול של אבא שלי, בדיוק כמו מי שנכנע לפיתויים, לא כך?!" היורי קראה בכעס. "אם מה שאתה אומר נכון, אז יוקינה הוא זה שנצרב ממך, ממש ברגעים אלו!"
"זה לא עובד ככה. הכאב שמורג בגלל נפש טרודה יכול להיעבר רק מהשינקי אל המאסטר שלו... הוא הולך רק בכיוון אחד. את מבינה, שינקי היו בני אדם בעבר. ובני אדם יכולים לחטוא." הוא הסביר. "קנאה, כעס, חוסר סבלנות, דאגה, בררנות... כל הדברים האלה מובילים לבסוף לכניעה לפיתוי. הכאב מהחטא מועבר דרך השינקי ישר לאל."
טוב ורוע...
"תקשיבי, היורי. אני אסביר לך כך שלא תתבלבלי. בני אדם נאלצים לבחור בין הטוב לרוע, אבל אין דבר כזה לאלים. במילים אחרות..." הוא מלמל, ונעץ בהיורי את מבטו. "אלים יכולים לעשות כל מה שהם רוצים... אפילו אם זה אומר לפגוע או להרוג אחרים." הוא אמר, והיורי הביטה בו בהלם. לפתע יאטו גנח בכאב, תופס בעורפו. "לעזאזל... שוב נעקצתי ע"י יוקינה... מה הוא עשה הפעם? כדאי לך ללכת לבדוק. הפרחח הזה..." יאטו מלמל בשיניים חשוקות. המילים הבאות של יאטו, גרמו לפחד לגעוש בבטנה. "לבסוף, אני איאלץ להעניש את יוקינה. וזה לא הולך להיות נחמד."

טוב, נראה שאתם מתעקשים שלא להגיב,
אז בינתיים אני אשאיר את הפרקים באורך הזה. אבל אל תשכחו, אם יש לכם שאלות, הערות, מחשבות או כל דבר, אתם תמיד מוזמנים להגיב!