נורהגאמי - סיפורו של אל רחוב

פרק חמישה עשר - עימות

"אתה רציני איתי?!?! זו העבודה שגררת אותי אליה?!?!" יוקינה קרא בכעס בעודו מחזיק חוברת בידו. שני הבחורים ישבו במרכול, בעוד יאטו החזיק מצקת בידו והחל למזוג מרק לקערות. "פשוט תתפטר כבר מלהיות אל!!! תלך לעבוד כקופאי!!!"
"סתום את הפה, חתיכת אוכל חינם!" יאטו קרא בכעס. "זו בקשה מכובדת מלקוח מכובד! אם לא הייתי עובד כאן במשמרת הלילה, לבעלים של החנות הייתה בעיה!" יאטו קרא, נוקש באגרופו במרק שעל השולחן. "האאא!!! חם!!! חם!!!" יוקינה גנח בכעס.
"מה איכפת לי?! אין לנו אוכל, או מקום לישון בו... בסופו של דבר, כל מה שאתה עושה זה להעביד אותי כל הלילה!"
"יהיה לבישאמון קל יותר לאתר אותך במקדש. ברגע זה, כדאי לך להישאר קרוב אליי." יאטו אמר.
"אלוהים, אני כל כך מקנא במאיו ובדאיקוקו... אם כבר הייתי חייב להיהפך לשינקי, למה דווקא לשינקי שלך? למה אני היחיד שצריך להתעסק בחרא הזה?" יוקינה שאל בכעס, ויאטו בהה בו בהבעה ריקנית. לפתע פעמון החנות צלצל, ושניהם הסבו את מבטם אל הדלת.
"אה, אז אתם באמת כאן." דאיקוקו אמר בעודו נכנס לחנות.
"דאיקוקו?" יאטו שאל בבלבול.
"יאטייייייי!" לפתע יאטו שמע צעקה מוכרת, וקפץ לרגליו.
"קופוקו?!?!" הוא קרא, ולפני שהיא הספיקה להיכנס לחנות, יאטו חבט בראשה במצקת של המרק, מפיל אותה על המדרכה. "אל תעזי להיכנס לחנות, אלת העוני!!!"
"חתיכת זבל!!! איך אתה מעז להתייחס ככה לאישה שלי?!?!" דאיקוקו קרא, תופס את יאטו ומשליך אותו בכוח לתוך החנות. יאטו קם בכעס וניגש לשם פעם נוספת, תופס בצווארונו של דאיקוקו.
"תעשה לי טובה! אמני הונאה שכמוכם, מסתובבים בכל מקום ועובדים על אנשים עם השם המזוייף שלה!"
"זה שם למטרות פרסום, כולם עושים את זה!" דאיקוקו קרא, תופס בצווארונו של יאטו. שני הגברים בהו זה בזה בכעס.
"איהההה!" קופוקו מלמלה, משפשפת את ראשה. מהמכה. "היורין, תלטפי לי את הראש!"
"ה... היורי?" יאטו לפתע שאל, מסב את מבטו אל קופוקו. היורי עמדה לצדה בחיוך ושפשפה את ראשה.
"את בסדר? ככה זה פחות כואב?" היא שאלה, ואז פנתה אל יאטו. "היי." היא אמרה, וא הביטה ביוקינה.
הוא סתם יושב וקורא חוברת מאנגה. איך בדיוק זה מזיק ליאטו?
"היורי אמרה לנו שאתה פה, יאטי!" קופוקו קראה מחוץ לחנות.
"א... אבל איך מצאת אותי?" הוא שאל, והיורי הניחה שתי ידיים על פיה.
מצאתי אותם בעזרת הריח... אבל אני מעדיפה למות מאשר להודות בזה!
"היא לא תוציא הגה בנוגע לזה." דאיקוקו אמר.
"אתה נשמע כמו פושע כשאתה מנסח את זה ככה..." יאטו מלמל. "נו? אז מה רציתם?"
"קיבלנו עבודה שלא ממש מתאימה לנו, אז הנחנו שאפשר לתת לך אותה. זה לא כאילו יש לך מה לעשות, לא ככה?" דאיקוקו מלמל, מנפנף מול פניו של יאטו בחתיכת נייר. יאטו נראה עצבני.
"אני מניח שאני מעוניין..." הוא סינן. לפתע יאטו הבחין בהיורי בוהה בו בדאגה.
"יאטו, איפה שניכם הייתם בשבוע האחרון? אתם אכלתם? ישנתם כמו שצריך?" היורי שאלה בדאגה. "זו רק אני, או שאתה נראה ממש חיוור...?" יאטו הביט בה לשנייה ארוכה בבלבול. לפתע הוא גנח בכאב, ומעד קדימה אך נשען על היורי. "י... יאטו?" היא שאלה בדאגה, בעוד סומק קל עולה ללחייה.
"הכל בסדר?" דאיקוקו שאל, ויאטו קם והסתובב אל עבר יוקינה, שעמד ליד הקופה.
"יוקינה... מה עשית הפעם?" יאטו שאל.
"הא?" יאטו ניגש במהירות אל הקופה, פותח אותה ומתחיל לספור את הכסף. "אתה חושב שגנבתי כסף? אתה פאקינג צוחק עליי?" הוא שאל במבט נוקשה. היורי הביטה בהם בדאגה, בעוד יאטו הביט ביוקינה בחזרה באותו המבט שהופנה אליו. "אני לא מאמין. אפילו האלים כבר לא בוטחים בי יותר... הייתי צריך להישאר מת אחרי הכל..." הוא סינן, בורח אל מחוץ לחנות. הוא התכוון לפנות כשיצא מהחנות, אך לא הבחין בקופוקו שישבה על המדרכה עם רגליה קדימה ומעד. משהו מרשרש נפל מכיס המעיל שלו.
קופת צדקה.
יאטו, דאיקוקו והיורי הציצו אל מחוץ לחנות, והביטו במה שקרה.
"יוקינה... אז בסוף כן גנבת כסף..." דאיקוקו מלמל. יוקינה הביט בפרצופו המאוכזב של יאטו, ומיד קם לרגליו והחל לרוץ שוב. יאטו נאנח, ואז נכנס אל החנות. הוא הוריד את העליונית עם הסמל של החנות, ולבש חזרה את ג'קט הטרנינג שלו. כשעבר מול דאיקוקו, הוא לקח מידו את הנייר עליו הייתה כתובה המשימה.
"אני מקבל את העבודה. קופוקו, דאיקוקו, שמרו על החנות." הוא הכריז, והחל לרוץ משם. היורי מיד רצה אחריו.
"רגע, חכה, מה זאת אומרת לשמור על החנות?!"