Criminal

פרק 1

-חמש שנים לאחר מכן-

חמש שנים לחטיפה שלי, בדיוק יומיים לפני יום ההולדת השמונה עשרה.
בשנה הראשונה של החטיפה התנהגו אלי בזלזול ונתנו לאבי חודש להסגיר את עצמו, אם לא, אני אמות.
אבי לא הסגיר את עצמו והם ביימו את המוות שלי בתנאי שהתנהג יפה ושימלאו לי שמונה עשרה שנה אני אצטרף אליהם. כמובן שהסכמתי.

בשנה השניה הם התנהגו אליי פחות בזילזול והביאו מורה פרטית שתלמד אותי.
בגיל שש עשרה התחלתי לקבל שיעורים בהגנה עצמית והדרכה בכלי נשק כמו לירות באקדח וברובה, לימדו אותי אל מי אני אוכל להתחבר שאני אצא בגיל שמונה עשרה מחוץ לבית, באישור, ולמשימות.

מאז שנחטפתי לא זכיתי לראות אור שמש ואנשים חוץ מהאנשים שהיו מסתובבים פה, אנשים שעבדו בשביל רייבן. מנקות, המורה הפרטית והמאמן שלי. בכל החמש שנים שאני נמצאת כאן לא זכיתי לראות ילדים בגילי. החברה הכי טובה שלי הייתה השרשרת שנשארה תלויה על צווארי, שרשרת שעוברת במשפחה במשך דורות וקיבלתי אותה בגיל עשר.

מידי פעם יוצא לי לחשוב מה עם אמי ואבי, הם הסתדרו? יש לי אח או אחות? הם באמת האמינו שמתתי? הם מרגישים שאני חייה ונושמת? אני מניחה שלעולם לא אדע ואני רק יכולה לקוות שיש להם חיים טובים אחריי הבחירה שעשו שנה אחריי שנחטפתי. ולזה שאני טועה אני רק יכולה לקוות.

״עוד יומיים״ אמר ניק, המאמן שלי שנמצא בשנות השלושים לחיו.

״אני יודעת״ אני ממלמלת ומכניסה אגרוף לשק האגרוף שהיה תלוי באמצע החדר.

״יש לך פוטנציאל״ אני לא משיבה לאמירתו וממשיכה להכניס אגרופים.
״קרב״ ניק אומר ואני נעמדת מולו, אני מכינה את עצמי ובלי שאני מבינה מה הולך אגרוף עף לפרצופי.
אני מצליחה למנוע אותו בשניה האחרונה וככה בעצם הולך כל השיעור שלנו, קרב ולאחר מכן שלוש מאות שכיבות שמיכה שהתרגלתי עליהם.
---
אני לובשת על גופי חולצה וג׳ינס בצבע שחור שמצאתי ומכניסה את השרשרת אל תוך החולצה בחשש שיקחו לי אותה, ככה בעצם הלך כל השנים, הסתרתי את השרשרת כמו שהסתרתי את ריגשותיי.

״כן ברנדון?״ אני מגיעה אל המשרד של ברנדון ומתיישבת על הכיסא הכחול לאחר שסימן לי.

״אני רוצה שנעבור על פרטים אחרונים״ אני מהנהנת בלית ברירה ומשחקת עם שרוול החולצה, כמו שאני רגילה לעשות כשאני לחוצה.

״את השותף שלך את תכירי יום אחריי יום ההולדת שלך.״ הוא אומר, קולו הקשוח מפחיד אותי מעט למרות שיצא לי להתרגל עליו. ״הוא בגילך, פחות או יותר. ואני מבקש! בלי קשר רומנטי או נגיעות!״ אני מהנהנת בלחץ ומרגישה את הזיעה שיורדת במורד מצחי.
יוצא לי לתהות לפעמים אני יצליח למצוא אהבה, אם מישהו באמת יאהב אותי. וגם אם כן, אני תמיד תוהה אם נוכל להיות ביחד.