Criminal

פרק 20

בחיים לא חשבתי שאפול ככה, כל כך עמוק וקירות הבור כל כך חלקלקים ואני לא יכולה לטפס בחזרה למעלה. אני נפלתי כל כך חזק, בלי דרך חזרה.

אני נפלתי כל כך חזק וכל כך לא בזמן המתאים, מי קובע מתי ניפול?

אני שבויה שלו, לעיניו הכחולות-ירוקות, חלום של כל אחד ואחת.

אני ויתרתי על הלב שלי ואני נותנת לו להפעיל אותו כי אני נפלתי כל כך חזק והוא זה שעומד מעל הבור ושולט בכל מה שאעשה.

קוראים לזה אהבה - ובחיים, לא בעד כל עון שבעולם לא הייתי מוותרת על הרגש הזה, הוא זה שמחזיק אותי בחיים, הוא המשענת שלי.

ואני אוהבת אותו, אני אוהבת את ויל שלי.

זרועו עוטפת את גבי בעוד השניה מחזיקה את ידי הימנית ועיניו עצומות, נראה כמו מלאך.

אני מוצאת את עצמי בוהה בו, בשערו השחור ובעצמות לחיו, הוא הדבר הכי יפה שנוצר ואני בטוחה בכך.

״את בסדר?״ הוא שואל לפתע וגורם לי לקפוץ מבהלה לכמה דקות.

״כן, רק נפלתי.״ אני עונה לו והוא מביט בי מבולבל אך מחזק את אחיזתו בי ומכניס את ראשו בשקע צווארי.

״לילה טוב יפהפה.״ הוא אומר ונשימתו נוגעת בעורי וגורמת לי לרעוד.
---
אני ממשיכה לישון כשהוא עוזב את גופי ויורד בעדינות מהמיטה, לא רוצה לצעד לא נכון ואני מתהפכת כשאני שומעת דלת נסגרת.

חיוך מרוח על פניי ואני מחבקת את השמיכה חזק כאילו זה ויל.

ויל.. אני קמה מהמיטה והולכת לשירותים בחדרו.

אני נכנסת ושוטפת את פניי, מצחצחת שיניים ומסדרת את שערי.

אני יורדת במהירות במדרגות אל ויל שמדבר עם אביו, דוד שלי. אני בולעת את רוקי ורוצה לחזור על עקבותיי, וכך אני עושה עד שאני מחליקה ומתגלגלת בדרגות. שוב.

״למה יש לי דה דזוו?״ רייבן שואל וויל ממהר לעזור לי לקום בזמן שאני מתפתלת מכאבים על הריצפה.

״את בסדר?״ הוא שואל ומרים אותי, אני מנידה בראשי לשלילה.

״הליידי חטפה אותך, נכון?״ רייבן שואל ואני מהנהנת רק מקווה שישים סוף לחייה.

״ואת ברחת?״ אני מהנהנת שוב בזמן שויל מניח שקית קרחים על הרגל.

״ואת באמת חייבת להפסיק ליפול, להתראות.״ הוא אומר ולשם שינוי הפעם הוא שולח לי מבט מצטער על מה שעשה לי אי פעם.

״להתראות.״ אני וויל אומרים באותו הזמן והפעם לשם שינוי אני מרגישה שדברים מתחילים להסתדר בחיי.

״היא פגעה בך?״ הוא שואל, הדאגה ניכרת בקולו ואני מנידה בראשי לשלילה.

״לא, היא התייחסה עליי דיי יפה לשם שינוי.״ אני אומרת לויל שמהנהן ועל פניו נראת הבעה חושדת.