Criminal

פרק 17

עבר שבוע ובחיים לא חשבתי שאתמכר לסרטי אימה וכמעט סיימתי לראות את כל מה שיצא, אפילו ויל לא מאמין והוא הבטיח לקחת אותי לראות סרט אימה בתלת מימד בקולנוע.
בנוסף לכך, הסימנים שעשה לי רייבן ירדו לגמרי וכבר לא הזדקקתי לאיפור.

״אתם מאוד משעממים אתה יודע?״ אני שואלת את ויל כשאני מלופת את שוקולד שנמצא על ברכיי.

״מה?״ הוא שואל באי הבנה ושותה שלוק נוסף מהבירה.

״כל מה שאתם עושים, החיים שלכם מאוד משעממים... ריקנים כאלה.״ אני מנסה להסביר ונותנת לשוקולד לרדת מברכיי.

״גדלנו לתוך זה, ומדי פעם אפילו יש מרדפים ומלא אקשן.״ הוא אומר ואני מהנהנת ומכניסה את גופי אל תוך הבריכה.

אני צוללת, מרטיבה את שערי ועולה בחזרה. אני מביטה בפניו של ויל שמעיינות בטלפון.

״מה אתה עושה?״ אני שואלת אותו, שוב מחטטת בדברים שלא קשורים עליי.

״מכבה את הטלפון.״ הוא אומר ומכבה אותו. אני מגלגלת את עיניי ורואה את ויל מוריד נעליים וחולצה ונעמד מולי.

״מה?״ אני שואלת אותו בחוסר הבנה והוא ממשיך להסתכל עליי כמה שניות לפני שהוא קופץ לבריכה.

״תחרות שחייה?״ הוא שואל עם חיוך אחרי כמה דקות ואני מהנהנת.
---
״פשוט תודה בזה, אני יותר טובה ממך בשחייה.״ אני אומרת בעוד חיוך טיפשי מרוח על פניי ומסביב לגופי מלופפת מגבת.

״את רוצה שאשקר?״ הוא שואל ועולה במדרגות שאני אחריו, מנסה לא להחליק מהמים שהוא משיר אחריו.

״זה לא נקרא שקר.״ אני אומרת וכמעט מחליקה אך מצליחה לעצור את עצמי ולהחזיק במעקה בזמן.

אני נכנסת לחדר ומוציאה חולצה כחולה ומכנס גינס פשוט והולכת למקלחת.

אחרי שאני יוצאת מהמקלחת אני ממהרת לנעול את הנעליים ולדחוף למכנס את האקדח ואת האולר בנעל.

אני נעמדת ליד ויל שזורק הערה לאוויר ואנחנו הולכים אל כיוון הרכב של ויל, שהפעם בניגוד לפעמים אחרות הסכים להתפשר על מכונית ספורט.

אני מתכופפת ונכנסת לאחר שפתחתי את דלת המכונית. אני חוגרת חגורה ומחכה שויל יעשה את אותו הדבר.

״את הולכת לפחד!״ אני מגלגלת את עיניי ובוחנת את האוטו.

״אני אוהבת את האוטו הזה.״ אני אומרת לאחר התבוננות ארוכה.

״לא תקבלי אותו.״ הוא אומר ומוציא לי לשון, אני לוקחת את הטלפון שלו ומניחה את האצבע על העיגול, וזה נפתח.

״איך את מתרגשת מזה שהסכמתי לך לעשות טביעת אצבע.״ הוא אומר בגילגול עיניים ובלעג ומתניע את המכונית.