״את באה?״ אני שומעת את צעקתו של ויל מהקומה התחתונה.
כבר חודשיים, שאנחנו גרים בשיקגו ומדי פעם אלי וברנדון מתקשרים לשיחת וידיאו.
כבר חודשיים, שאני עם ויל, וחודשיים של חשש.
כבר חודשיים, שכל החיים שלי איבדו איזון, אך בו זמנית, הם מאוזנים. זה אפילו לא הגיוני.
ברנדון ושאר הבנים כל הזמן מתקשרים במטרה לעדכן את ויל מה קורה עם רייבן ועם זאת שהרסה את חיי.
אני מתיישבת על יד ויל ומרגישה את ידו מצמידה אותי עליו, אני מניחה את ראשי על כתפו ומסניפה את הבושם שלו.
״ברנדון יתקשר עליי לעדכן על המצב בעוד כמה דקות.״ מודיע ויל לאחר שהוא הסביר לי שלהיום מתוכננת ההתנקשות בליידי.
אני מהנהנת ומצמידה את שפתיי על צווארו, מה שאני נוהגת לעשות בזמן האחרון כשאני לחוצה.
צלצול הטלפון מגיע לאוזניי ואני קופצת בבהלה, מספיקה לשמוע את צחוקו של ויל לפני שהוא עונה לטלפון ושם על רמקול.
״ויל.״ קולו של ברנדון נשמע מלא צער, ולא מבשר טובות.
״מה קרה?״ נראה שגם ויל הבין כי הוא ממהר לקום בבהלה אך חוזר לשבת לאחר כמה שניות.
״הליידי חוסלה, אבל, אחד מהשומרים שלה הספיק לירות באביך, שתי כדורים בבטן.״ ברנדון אומר את זה באיטיות, גם לו כואב, מזהים זאת.
ויל מהנהן למרות שברנדון לא יכול לראות זאת והוא מנתק את השיחה, מניח את ראשו על ברכיי ואני יכולה להבחין בדמעות שיורדת מעיניו.
תמיד הפרולוג והאפילוג יצאו לי קצרים): יאללה.
טוב סיימנו עם הסיפור הזה. מה אתם אומרים? תסלחו לי? כי אני אוהבת אותכם!
תלכו לקרוא את הסיפור החדש שאני כותבת The black wolf in the family אל תשפטו על פי הפרקים הראשונים או התקציר ואני מקווה שתאהבו❤️
בהצלחה בסיפור החדש שלנו❤️
YOU ARE READING
Criminal
Roman pour Adolescentsנועדנו להיות כוכבים שנפלו בתוך השמיים, אנחנו היינו החלום הבלתי אפשרי. שנאנו אחד את השנייה כמו זוג שוורים ברודיאו ואתה היית החלום שלי. דניס הייתה בסך הכל ילדה קטנה כשחטפו אותה מהוריה האהובים. האויב הגדול ביותר גידל אותה בתנאים שלא קראו לזה חיים בכלל...
