הדרך לבית הקברות לא הייתה מוכרת, והנסיעה הייתה תלולה ומלאה בבכי מהצד שלי.
עוד בבוקר כששאלתי את ויל מה כדאי לי ללבוש, לא חשבתי שלשם ניסע.
לא הבנתי מה היתה הסיבה שהוציא שמלה שחורה מהארון שלי ולא הבנתי למה על פניו מרוחה הבעת עצב ורחמים.
לקח זמן עד ששכנעתי אותו להגיד לי איכן הוא, ועבר זמן מאז שצעק את צמד המילים שהפכו את עולמי.
עצמות לחיו בולטות בזמן שידיו מחזיקות בכעס את ההגה, ועיניו נראות עייפות וחסרות מנוח יותר מכל.
הוא מפחד ממשהו, אפשר היה לראות את זה גם ממרחקים.
דקות עוברות עד שויל מוצא חנייה וחונה וכמה דקות אחר כך ידו של ויל מוצאת את דרכו אל ידי, טיפה מכאיבה ומעקמת אותה מעט ושפתיו מנשקות לראשי כשאנחנו עומדים מול קברו של אבי.
אני צונחת על האדמה, גורמת לידו של ויל לשהתחרר משלי ואני יכולה לנחש שעיניו של ויל בודקות את השטח.
אני בוכה, ובוכה. לא ידעתי שאפשר לבכות כמויות כאלה.
אני מתאבלת על מוות אבי, על רצח אבי.
אני בוכה על כל השנים שביזבזתי בלהיות עם אותה אישה מאשר לבלות עם אבי.
אני בוכה על כך שבאמת ובתמים אהבתי שקר.
אני בוכה כי אני מבינה שאם אספר לויל את האמת, והוא באמת אוהב אותי, הוא יעזוב.
אני מרגישה צורך עז לקום ולחבק את ויל כל כך חזק, עם התחושה הנעימה הזאת שהוא מעביר אלי.
אני נשארת לשבת שם מספר דקות עד שאני מרגישה את ידיו של ויל מחבקות את בטני ואני מסיקה מכך שהוא התיישב מאחוריי.
״יהיה טוב.״ הוא אומר, מנסה לשכנע את עצמו יותר מאותי. למען האמת, אין לי מושג על מה הוא מדבר.
אין טוב אחריי שאבא מת,
אין טוב אחריי שדם מדמך מת,
אין טוב אחריי שגילית שהאישה שבילתה איתך מחצית מחייך היא שקר,
אין טוב אחריי שגילית שאת בת דודה של אהובך.
אין טוב בעולם מלא שקרים ומלחמות.
אני מניחה את ידיי על ידיו ומתחילה להתפלל, אין לי מושג על מה.
כעבור כמה דקות אני שמה לב שאני מתחילה להקריא נאום להביא,
אפילו לא, קטע קצר.
״כשהייתי בת שתיים עשרה וגיליתי שהחבר שלי בוגד בי, אם בכלל אפשר לקרא לו ככה. כל מערכת היחסים ביננו היתה בטלפון, בקושי היו כאלה שידעו על הקשר הסתמי הזה. בכל אופן, אתה אמרת לי, ״הוא לא שווה את דמעותיו של מלאך.״, אף על פי שלא היה בדבריך כל כך משמעות, אני מצאתי ביהן נחמה.״
אני לוקחת נשימה עמוקה כשאני נזכרת באותו אחד. יפהפה הוא היה, שערו היה כשטני ועיניו כחולות, הוא היה יותר גבוהה ממני מה שהדליק אותי יותר. כי בעוד כמה שנים, שאעמוד על ידו וכולם ידעו את הקשר שלנו, הוא יהיה יותר גבוהה ממני ואני יהיה נמוכה, זה חמוד בעיניי.
YOU ARE READING
Criminal
Jugendliteraturנועדנו להיות כוכבים שנפלו בתוך השמיים, אנחנו היינו החלום הבלתי אפשרי. שנאנו אחד את השנייה כמו זוג שוורים ברודיאו ואתה היית החלום שלי. דניס הייתה בסך הכל ילדה קטנה כשחטפו אותה מהוריה האהובים. האויב הגדול ביותר גידל אותה בתנאים שלא קראו לזה חיים בכלל...
