Criminal

פרק 9

אני לא יודעת מה זה אומר עליי, אני יצאתי מגעילה? כי ברגעים אלה אני עומדת מול הבריכה עם הבגד ים החדש שלי, בקיני ורוד ורגיל. אני מפחדת להיכנס, לא שחיתי מלא זמן ואני בטוחה ששכחתי.

אני מתיישבת ומכניסה את הרגליים שלי ולאט לאט את כול הגוף ואני מחזיקה במטרה לא לטבוע.

ויל עומד שם, מולי ומדבר בטלפון. הוא עם בגד ים ואני מחכה שהוא יסיים לדבר בטלפון בשביל שיוכל לבוא וללמד אותי לשחות מחדש.

בזמן שהוא מדבר בטלפון אני מנסה ללמוד לבד, כי במקרה הכי גרוע אני אתחיל לטבוע וויל יקפוץ להציל אותי, ואז הוא יוכל ללמד אותי.

אני נותת לחיוך להתפשט על פניי ואני מתחילה לנסות להתקדם, מה שמתחיל דיי קל בהתחשב בעובדה שרגליי נוגעות בריצפת הבריכה.

אני ממשיכה להתקדם עד שאני כבר לא מרגישה את רגליי נוגעות במשהו ואני מתחילה לשחק את ידיי במטרה להשאר מעל המים וזה מצליח לי לכמה רגעים עד שאני ממשיכה לשחות לקצה השני.

״הצלחת לעשות את כל זה?״ ויל שואל כשהוא מנתק את הטלפון ומתיישב על ידי.

״תתפלא.״ אני נותת לו חיוך שחצן והוא לוגם מהבירה שלקח לפני שיצאנו לחצר.

״אז את רוצה תחרות?״ הוא שואל ועיניי נפתחות ואני מנידה בראשי לשלילה רואה איך ויל פורץ בצחוק.

״זה לא מצחיק! אני עדיין לא מוכנה.״ אני אומר ומשלבת על ידיי על החזה.

״בהצלחה עם זה.״ הוא אומר ומתחיל להתעסק עם הטלפון.
אוקיי. הוא לא הולך לעזור לי? לא צריך אותו. אני מעיפה את שערי אחורה ושומעת את ויל מגחך.

אני צוללת אל תוך המים ומתחילה לשחות אל הצד השני בלי להרים את הראש, והבריכה היא גדולה ומאוד ארוכה.

אם יש משהו בחיים הקודמים שאני שמחה שזכרתי זה שחייה. מאז שאני ילדה קטנה אני לומדת שחייה ומגיל עשר התחלתי להשתתף בתחרויות. אני יכולה לצלול למשך הרבה זמן מתחת למים ואני שחיינית הרבה יותר טובה מויל, בזה אני יכולה להיות בטוחה עכשיו כשאני רואה שלא שחכתי איך עושים את זה.

אני ממשיכה לצלול ואני נשארת בצד השני, מתיישבת על הריצפה כשיידי מחבקות את ברכיי.

עברו שתי דקות וויל קופץ למים. אני מנסה לא לצחוק כשהוא מגיע לכיוון שלי ורואה אותי. אני יוצאת מהמים וצוחקת חזק. היה לו פרצוף שמעורבב בהקלה ובכעס.

״היית צריך לראות את הפרצוף שלך!״ אני אומרת תוך כדי צחוק ומחזיקה את הבטן שלי, יוצאת לגמריי מהמיים ומלפפת מגבת מסביב לגופי, עדיין צוחקת.