Criminal

חלק 2 פרק 5

אני מתעוררת מרעש מהקומה למטה ואני קמה מהמיטה, מביטה בוויל שישן ואני לא חושבת שאני יכולה להעיר אותו אז אני יורדת כשבידי האקדח של וויל ואני פותחת את הדלת בשקט, מפחדת להעיר אותו ומשאירה את הדלת פתוחה.

אני נושמת בכבדות ומתחילה לרדת במדרגות כשבקומה עוד יש רעש ואני מרגישה את ליבי מתחיל לפעום במהירות.

אני שוקלת לחזור בחזרה אל החדר ולהעיר את וויל אבל אני יודעת שיום אחד אצטרך להתמודד עם דברים לבד, שפעם אחת לא יהיה לי את וויל שיבוא ויציל לי אל התחת, הוא לא תמיד יהיה שם.

אני עוצמת את עיניי וכשאני פוקחת אותן אני מצליחה לזהות צללית שחורה עוברת כמעט לידי בריצה אל החצר, אני עומדת משותקת וצועקת לוויל שירד.

אני כן צריכה את וויל.

תוך פחות מדקה אני מבחינה בוויל שמחזיק בכתפיי במטרה להוציא אותי מהטראנס שאני שקועה בו.

״הוא הלך משם.״ אני ממלמלת ומצביע אל איפה שראיתי שהלך, אל החצר.

אני מניחה את האקדח בידיו של וויל והוא הולך לבדוק את החצר לאחר שהושיב אותי על הספה ודאג שאני בסדר, מה שלקח בדיוק דקה, פחות או יותר.

עברו חמש דקות ועדיין לא שמעתי דבר מוויל ואני יודעת שאין לי סיבה לדאגה, הגבר הזה עבר כל כך הרבה מרדפים, שרד הרבה כדורים ומוות של קרובים, ואלוהים יודע איך הוא נשאר בחיים.

אבל בכל זאת אני מוצאת את עצמי יושבת על הספה ומתה מדאגה, מדאגה של מה שקורה לו עכשיו? האם נפגע?

אני ממהרת למחוק את כל מחשבות אלה מראשי ואני נשכבת על הספה, מנסה להירדם בשנית.

אני לא מצליחה להירדם וכבר חצי שעה מאז שוויל הלך, אני לא יכולה למנוע מהפחד לתפס במעלה גופי ולגרום לצמרמורת.

אני מחליטה לקום ולהתקשר לברנדון או לאלי אבל אז אני נזכרת שהשארתי את הטלפון בחדר ואני מפחדת לעזוב את הסלון מפחד שמישהו יקפוץ עליי משום מקום ולרגע אני מרגישה כמו בסרט אימה ולא כמו בסרט אקשן רומנטי שלמדתי לחיות בו עד היום.

אני מנסה להירדם שוב אך קול יריה גורם לי לקפוץ וחששות הפחד שלי מוצדקות לגמרי ברגעים אלה. אני נושמת עמוק וכמעט נחנקת מפעולה זאת כשאני קופצת בשנית למשמע צילצול טלפון שמגיע מהקומה.

אני קמה ומפחדת עם כל צעד נוסף שאני עושה אל עבר הטלפון הנייח שנח לו על יד הטלוויזיה.

אני ממהרת לענות ולהצמיד את הטלפון לאוזני הימנית כשאני לא מפסיקה להסתכל לצדדים למרות האור שדולק.