אני מתגלגלת במיטה, מסרבת לקום. זאת הייתה השינה הכי טובה שלי מאז שנחטפתי, לא היו סיוטים, המיטה הייתה נוחה ואכלתי עוגת שוקולד שבאיזה שהו מקום פיצתה על כל ימי ההולדת שלי שבהם אכלתי עוגות גבינה, אם בכלל.
לבסוף אני קמה בעייפות ורואה בשעון שתלוי על הקיר שהשעה שתיים עשרה בצהריים, ריקוד כנראה ממש מעייף.
אני מצחצחת שיניים ושוטפת פנים לאחר מכן אני לוקחת כמה בגדים מהארון ומחליפה אותם, זורקת את הפיגמה על המיטה ולא טורחת לנעול את הנעליים.
אני יורדת במדרגות ומגיעה למטבח שם ישבו ויל וברנדון, מדברים בינהם ואוכלים במבה עם שוקולד מה שגורם לעיניי להיפתח ואני מנסה להשתדל שלא לקפוץ ולבקש מויל גם.
״היי דניס.״ אני מחייכת אל ברנדון. ״היי ברנדון, נחמד לראות אותך שם.״ בהחלט נחמד, הוא יכול לגרום לי להיפגש עם אלי ואני לא עומדת להרוס את הסיכוי הזה.
״בוקר טוב בייבי.״ אני מתבלבלת לשנייה כשויל אומר את זה אך נזכרת שהוא הציג אותי כחברה שלו ואני מחייכת אליו.
״טוב, אני לא אפריע לכם. ויל? תחשוב על זה.״ בריינדן אומר ועושה את דרכו את הדלת, יוצא ממנה ומשאיר אותי ואת ויל עומדים אחד מול השני במטבח.
״עושים היום משהו מיוחד?״ אני שואלת וויל מניד בראשו לשלילה, אני מהנהנת ומתיישבת על השולחן.
״לבינתיים.״ הוא מתקן את עצמו ומוציא את הטלפון, כנראה בשביל לשאול את רייבן אם יש לנו משהו מיוחד היום, משימה אולי.
אחריי כמה דקות שהוא מדבר בטלפון, מחוץ לטווח השמיעה שלי בזמן שאני מחפשת בארונות אחר במבה עם שוקולד או סתם משהו לאכול. הוא מנתק את השיחה ומוציא מהארון את מה שחיפשתי, זורק אליי ומגלגל את עיניו בעוד אני ממלמלת תודה.
״הם היו מרעיבים אותך?״ הוא מגחך ואני מגחכת באילוץ, לפעמים כן. אם הייתי עושה משהו שלא מצא חן בעיניהם הם היו מרעיבים אותי ושוקלד לא הייתי מקבלת בכל זמן השהות שלי אצלהם ככה ששוקולד בשבילי זה סם, התחלתי ואני לא יכולה להפסיק או לאכול כשאני רואה.
״יש משהו מיוחד?״ אני שואלת אותו והוא מהנהן, מבטו אומר שיש היום משהו מיוחד מאוד ואני קופאת לשנייה, לא רוצה לחשוב מה המבט הזה אומר.
״מזל טוב, דרך הגב. היום תיהיה הפעם הראשונה שלך!״ הוא אומר, בהתרגשות מזויפת ואני מקמטת את מצחי. פעם ראשונה במה? זה לא ממש משנה במה כי הפעם הראשונה תמיד גרועה, לא משנה במה מדובר.
״במה?״ אני שואלת שאת האמת אני מפחדת לדעת, אך חייבת.
״יש לנו היום משימה. איזה גבר בן עשרים ושתיים שסירב לשלם את
הכסף שהוא חייב לנו, שתי מיליון דולר.״ אני פותחת את עיניי. איך בן אדם מגיעה למצב שהוא חייב כל כך מלא כסף לכנופיה עלובה? אני לא יודעת אם עלובה אך בכל זאת. אף בן אדם שפוי לא היה מתעסק עם אנשים כאלה ולמרות זאת עדיין יש מלא מקרים ואני שואלת את עצמי, לאיפה השכל שלהם נעלם?
YOU ARE READING
Criminal
Novela Juvenilנועדנו להיות כוכבים שנפלו בתוך השמיים, אנחנו היינו החלום הבלתי אפשרי. שנאנו אחד את השנייה כמו זוג שוורים ברודיאו ואתה היית החלום שלי. דניס הייתה בסך הכל ילדה קטנה כשחטפו אותה מהוריה האהובים. האויב הגדול ביותר גידל אותה בתנאים שלא קראו לזה חיים בכלל...
