״אתה הבן של רייבן?״ קולי יוצא רועד ממה שציפיתי ואני משלבת את ידיי.
הוא מהנהן ומסתכל עליי בבלבול. ״לא ידעת?״ אני מנידה בראשי לשלילה והבעת פניו מתחלפת למופתעת.
״איך זה שאף פעם לא ראיתי אותך?״ אני שואלת את ויל שעדיין מסתכל עליי מופתע אך ממהר לשאול מה שאלתי.
״גרתי אצל דוד עד גיל שמונה עשרה, רייבן לא הסכים לי להיכנס אבל הייתי שם פעם אחת לפני שבוע, משהו כזה. ומאז אני בא לשם בגלל שאני צריך לדווח עלייך, לא משהו שאפשר לעשות בשיחות טלפון.״ הוא מסביר ואני מהנהנת, אני מתיישבת על המיטה ומבטו של ויל עדיין עליי.
״אתה יותר טוב מאבא שלך.״ אני פולטת בלי הרבה מחשבה וכשאני מבינה מה אמרתי אני מניחה את ידיי על פי, בהלם.
״מה זאת אומרת? אבא שלי בן אדם מאוד טוב.״ ויל אומר ואני מהנהנת בהסכמה בזמן שאני חושבת על נושא אחר בשביל לא להיכנס לזה.
״מה אוכלים לארוחת ערב?״ אני קמה מהמיטה ויוצאת מהחדר.
״תכיני לך מה שתרצי אני יוצא עם חברים.״ הוא אומר ואני מהנהנת בזמן שהוא הולך לחדרו במטרה להחליף בגדים.
כויל הולך אני מסכימה לעצמי לקום מהספה ולבדוק מה אני יכולה לאכול מהמקרר מהסיבה שבחיים לא בישלתי ורוב הסיכויים שאשרוף את המטבח.
לא מתאים לי שום דבר ממה שנמצא במקרר ואני נאנחת בתסכול, מחליקה על הריצפה.
מכירים את זה שאתם לא באמת רעבים? שאתם סתם רוצים לאכול משהו? כי זה מה שקורה לי עכשיו ואני אוכל כל דבר שהוא לא בריא. אכלתי אוכל בריא במשך חמש שנים ונמאס לי!
אני מחטטת בארונות ומגלה חבילת אוראו מוחבאת בצד הארון. אני מתלבטת אם לקחת, מצד אחד יש לי ממש חשק לאוראו ואני לא זוכרת מתי אכלתי את זה בפעם האחרונה. מצד שני אכלתי יותר מדי שוקולד ואני מרגישה שאני עומדת להקיא.
אני ממשיכה לעמוד מול הארון ובסוף מחליטה לא לקחת ובמקום זה אני מוזגת לי כוס מים ושותה את כולה.
אני מתיישבת על הספה ומשחקת עם רגליי, מרימה אותם ומפילה ואותו הדבר עם ידיי. אני כל כך משועממת שאני לא מבינה מה אני עושה.
אני מחליטה להדליק את הטלוויזיה והפעם אני מחפשת סדרה לראות. אני לוחצת על כל מיני כפתורים עד שמופיע לי את כל הפרקים והעונות של זאב צעיר.
זה תוכנית חדשה? אני שואלת את עצמי ומנחשת שהיא עלתה בזמן שהייתי אצל רייבן.
אני נכנסת לפרק הראשון ואני ממשיכה לראות עוד שתי פרקים עד שאני שומעת דפיקה בדלת ואני מנחשת שזה ויל.
אני פותחת את הדלת ומולי נעמד לא אחר מאשר רייבן. הוא דוחף אותי על הריצפה ואני גונחת בכאב.
YOU ARE READING
Criminal
Teen Fictionנועדנו להיות כוכבים שנפלו בתוך השמיים, אנחנו היינו החלום הבלתי אפשרי. שנאנו אחד את השנייה כמו זוג שוורים ברודיאו ואתה היית החלום שלי. דניס הייתה בסך הכל ילדה קטנה כשחטפו אותה מהוריה האהובים. האויב הגדול ביותר גידל אותה בתנאים שלא קראו לזה חיים בכלל...
