הזאב

פרק 4

דילן הסתכל עליי עם חיוך. "אז מה אנחנו עכשיו?" "אין לי מושג דילן." אמרתי וחייכתי חיוך קטן. הוא חיבק אותי ונשענתי עליו. "ריין סוויטהארט (מתוקה) אני צריך תשובה." "למה תשובה?" הרמתי את מבטי אליו. "לשאלה אם את תצטרפי אליי לבית שלי. את זוכרת שביקשתי ממך לבוא איתי כדי שאוכל להגן עלייך??" "כן. אני אבוא איתך אבל אני אוכל לראות את המשפחה שלי לפעמים נכון? וחוץ מזה איפה זה?" שאלתי. "ברור שתוכלי לראות את המשפחה שלך!! אני גר בבית משלי בחורשה. יש שם עוד בתים לשאר חברי הלהקה שלי כך שאת תהיי מוגנת לגמרי גם בגלל שאת גרה איתי וגם בגלל שהם לא יעיזו להפר פקודה של מנהיג הלהקה. האלפא." הוא הסתכל עליי וחיוך חיוך אמיתי ודואג. "אה אוקיי." אמרתי. ראיתי שהוא לא מרגיש בנוח. "דילן מה קורה איתך??" "סוויטהארט אנחנו צריכים לעבור עוד בימים הקרובים אם את מסכימה לגור איתי. בקרוב הירח המלא ואני צריך להיות עם הלהקה." "אוקיי,אם כך כדאי שאתחיל לארוז." קמתי והוצאתי מזוודה והכנסתי לשם בגדים, הלבשה תחתונה, מטען, אוזניות ועוד כל מיני. "טוב אני ארוזה אז אפשר לזוז מתי שאתה רוצה." אמרתי. "וואו את מהירה." הוא צחק. התחלתי לצחוק גם אני "טוב סוויטי כדאי שנתחיל לנסוע." דילן אמר והלכתי לחדר לקחת את המזוודה. ירדנו לג'יפ של דילן ושמתי עליי את הג'קט עור השחור. דילן נעץ בי מבט והתחיל לצחוק. "מה אתה צוחק?? קר לי!" ושילבתי את הידיים שלי במחאה ילדותית. "מוכנה להכיר חבורה של נערים בני שבע עשרה ושמתנהגים כמו ילדים בני 4???" "אם שרדתי אותך אני די בטוחה שאני אשרוד אותם." "אווץ'!!!" דילן אמר והעמיד פני נפגע. לאחר חצי שעה של נסיעה ראיתי חבורת בנים רצה בלי חולצה וקבוצת בקתות. "האלפא חזר!!!!!!!!!!" ראיתי את אחד הבנים צועק. "אוי סתום שיין!" דילן צעק אליו בחזרה והחנה ליד בקתה פנימית יחסית. "אל תתייחסי לבנים. הם ילדים בני 4 מנטלית למרות שפיזית הם נראים בני 20." הוא אמר לי וצחקתי. הוצאתי את המזוודה ומישהי יצאה מהבקתה שלנו. "דילן! מי זאת?" היא שאלה. "זואי תכירי זאת ריין. היא המיועדת שלי." הנערה ששמה זואי הסתובבה אליי ואמרה "היי! אני זואי! אני אחותו הגדולה של דילן." חייכתי ודילן התערב ואמר "רק בשתי דקות! ריין אל תאמיני לה אנחנו תאומים!" צחקתי וחבורת הבנים שרצו מקודם ניגשו אלינו ושאלו "היי!! מי את?" פתחתי את הפה לענות ודילו כבר אמר להם "זאת ריין היא המיועדת שלי." הוא הסתובב אליי ואמר "תכירי את הבנים: שיין, זאק, ראיין, בן, ג'ייסון, ליאו, דין וסם." נופפתי להם ודילן אמר "אנחנו נכנסים פנימה. אני תכף בא ונחזור להתאמן." חייכתי אליהם ולקחתי את המזוודה. דילן לקח ממני את המזוודה בטענה שאני לא אמורה לסחוב דברים כי הוא רוצה לפנק אותי. לא התייחסתי והמשכתי ללכת. "זה בסדר מצידך אם נישן באותו חדר?" דילן שאל והסתכל עליי. "זה לא מפריע לי." עניתי. הוא הראה לי איפה אנחנו ישנים וזואי דיברה איתי. "רוב הנערים שאת תראי פה הם אנשי זאב. אבל הבנות לא. כל הבנים בלהקה של דילן קיבלו מיועדת מתוך החורשה ודילן לא. הוא קיבל אותך והוא ממש אוהב אותך. את יודעת?" הנהנתי והיא המשיכה "אל תיבהלי אם בהתחלה הבנות יתייחסו אלייך שונה. זה לא דבר רגיל. במשך דורות אף אחד חדש לא נכנס לשמורה שלנו." "תודה לך זואי." "בדרך כלל כשהבנים הולכים להתאמן כל הבנות באות לשבת פה ביחד. תשבי איתנו!" היא אמרה וחייכה. הרגשתי שמחבקים אותי מאחורה והסתובבתי במהירות. "אוה דילן זה רק אתה. הבהלת אותי ממש!!" הוא נישק אותי ואמר "אני יוצא להתאמן עם הבנים. תכירי לך חברות יפה שלי. טוב?" הסמקתי ממש וזואי נחלצה לעזרתי. "אל תדאג אח קטן אני שומרת עליה. היא תהיה איתי ועם הבנות פה." דילן נתן לי נשיקה בראש לחש "אני אוהב אותך." ויצא מהבקתה. כעבור איזה שלוש דקות שזואי סיפרה לי שכשדילן גילה איפה אני נמצאת הוא היה שומר עליי מרחוק ובאמת שהוא אוהב אותי וכאלה נשמעה דפיקה בדלת. זואי פתחה את הדלת והציגה אותי לבנות. "זאת ריין היא המיועדת של דילן. ריין תכירי:מיילי, דיינה, ניקול, רוז, לילי, ג'יני, מארי, וג'סיקה." צחקנו כל כך שלא שמנו לב שאנחנו מדברות כבר שלוש שעות. כשהבנים נכנסו הם ניסו לחבק אותנו אבל כולנו ברחנו מהחיבוק. דילן הסתכל עליי במבט נעלב. צחקתי ואמרתי "לך להתקלח ואז נדבר!" דילן צחק גם והלך להתקלח. לאחר עשר דקות הוא יצא מהמקלחת והריח יותר נורמלי הנחתי את הראש שלי על הכתף שלו והרגשתי שאני נרדמת.