הזאב

פרק 18

"הלו? זוהי מאלאיה בארנס??" נשמע קול גברי צרוד.
"כן. מי מדבר?" עניתי בקול בטוח, תוך כדי מחקר שאני עורכת. מקרי באנשי הם מקרים קשים.
"זה ג'רמי קולינס, אני גר בחורשה בדרום סן פרנסיסקו, ואני צריך את עזרתך. אני יודע שאת ציידת, ויש כאן משהו שמפיל את כולנו לתרדמת. עזרה, בבקשה!!"
"אני בדרך."
ארזתי את כל הציוד שלי, התארגנתי ועליתי על הרכב שלי, שברולט צ'אבי אימפלה 67' ספורט סדאן שחורה. גם לדין יש כזו. נסעתי את כל הדרך, כשאני מתפללת שאף אחד לא יבין מי אני.
נראה שלאחרונה, כל הדרכים מובילות לחורשה.
לכל אורך הנסיעה, עידכנתי את דין וסאם לגבי הבאנשי, ומה לעשות איתה. לרוב לא צדים באנשי, אלא אם הן פראיות.
כשהגעתי, החנתי בנקודה מרוחקת יחסית מהמקום שלי.
לכיווני יצאו ג'רמי ודילן. ברגע זה ממש שמחתי שצבעתי את השיער לאדום וקיצרתי. לפחות יהיה קצת קשה להבין מי אני.
ג'רמי עידכן אותי במה שקרה, בזמן שדילן בהה בי בשקט.
"אל תנעץ בי מבטים, אדוני. זה לא מנומס, אז אלא אם יש לך מה לומר, אני מציעה לך מאוד שתפנה את מבטך." אמרתי עם המבטא הסקוטי שסיגלתי לעצמי. ככה זה כשהשותפה לדירה שלך והחברה נכי טובה שלך בעבודה היא סקוטית מובהקת. נו טוב.  דילן הסב את מבטו, ואני המשכתי את השיחה עם ג'רמי.
"אפשרי לראות את האנשים שהותקפו?" שאלתי.
"כן בטח. אקח אותך אליהם."
ראיתי את שון, זואי, דין, בת'. כולם שקועים בקומה.
הסתובבתי ויצאתי החוצה.
"אני מתפללת אל המלאך קאסטיאל, שיעזור לי ויופיע כאן...." עוד לא סיימתי את התפילה הקצרה, קאס הופיע לידי. קאס הוא חבר טוב של הווינצ'סטרים, והוא יודע שלא משתמשים בשם הישן שלי.
"שלום לך מאלאיה." קאס אמר בקול המונוטוני שלו. הוא לא כל כך מסתדר עם האנושות והבעת רגשות.
"היי קאס, תוכל לעזור לי פה?? אני חוששת שזה ג'יני. תסתכל על הזרועות." אמרתי.
קאס התרכז לכמה שניות, ולבסוף קבע כי זה אכן ג'יני אבל עכשיו זו משימה אחרת לחלוטין. למצוא את הג'יני מבלי ליפול קורבן.
החלטתי להתקשר לווינצ'סטרים ולבקש שיבואו לכאן ולגבות אותי שיביאו איתם שורש חלומות אפריקאי (יעיל למקרה שהג'יני התקיף אותך). הם אמרו שיגיעו למחרת, ושבינתיים אלך לישון.
הסכמתי איתם, כי הייתי גמורה מעייפות והחלטתי ללכת לישון.
צעדתי לכיוון הרכב, הוצאתי את השמיכה שלי מתא המטען, והתיישבתי במושב הנהג. הנעתי את הרכב כך שאוכל לשמוע מוזיקה, אבל המנוע יהיה כבוי, והחלטתי שאשמע שיר אחד ואלך לישון.
"מה אני אשמע??" מילמלתי לעצמי.
"מה.... אני.... אשמע...." עברתי על הקלטות רוק שדין נתן לי.
"או. זה השיר בשבילי." אמרתי ושלפתי את הקלטת. הכנסתי אותה למקומה, והפעלתי.
ראיתי את הדלת של הנוסע לצד הנהג נפתחת ודילן התיישב שם.
"היי."
"אכפת לך?" שאלתי בציניות. "לא מתפרצים לרכב של בן אדם! הרכב הוא המקום הקדוש!"
"חשבתי שזה הבית..." דילן אמר בבלבול.
"לציידים אין בית קבוע, אז זה הבית שלי. 4 דלתות, מנוע, רדיו ותא מטען." אמרתי בסיפוק. אני אוהבת את הרכב שלי.
"טוב... מה את שומעת??" הוא שאל. "האהובה שלי אוהבת מוזיקה מאוד."
"באמת?" שיחקתי, "ואיפה היא עכשיו?"
"טוב... היא... היא עזבה. אמרה שהחיים האלו לא בשבילה. אני רק מקווה שהיא מאושרת עכשיו." הוא אמר בכנות.
סובבתי את הראש בחזרה אל הרדיו והמשכתי להתעסק עם המוזיקה. בחרתי בסוף את השיר של Blue Oyster Cult- Don't Fear (The Reaper). שיר מאוד חביב בעיניי.
התחלתי לזמזם את המוזיקה...
"All our times have come
Here but now they're gone
Seasons don't fear the reaper
Nor do the wind, the sun or the rain... we can be like they are
Come on baby... don't fear the reaper
Baby take my hand... don't fear the reaper
We'll be able to fly... don't fear the reaper
Baby I'm your man...

La la la la la
La la la la la

Valentine is done
Here but now they're gone
Romeo and Juliet
Are together in eternity... Romeo and Juliet
40,000 men and women everyday... Like Romeo and Juliet
40,000 men and women everyday... Redefine happiness
Another 40,000 coming everyday... We can be like they are
Come on baby... don't fear the reaper
Baby take my hand... don't fear the reaper
We'll be able to fly... don't fear the reaper
Baby I'm your man...

La la la la la
La la la la la

Love of two is one
Here but now they're gone
Came the last night of sadness
And it was clear she couldn't go on
Then the door was open and the wind appeared
The candles blew and then disappeared
The curtains flew and then he appeared... saying don't be afraid
Come on baby... and she had no fear
And she ran to him... then they started to fly
They looked backward and said goodbye... she had become like they are
She had taken his hand... she had become like they are
Come on baby... don't fear the reaper"
השיר הסתיים וכיביתי את הרדיו. פתחתי טיפה את החלון וגירשתי את דילן מהרכב.
"לך. אני רוצה לישון." אמרתי.
"טוב. לילה טוב לך וחלומות נעימים." הוא אמר בשיא החביבות.
"לילה טוב." אמרתי ושתקתי. התרווחתי על מושבי הנהג והנוסע ( ה.כ. זה ספסל מחובר) ונרדמתי.
------------------------------------------------------------------
התעוררתי מרעשי נקישה על החלון.
"Rise and shine Malaya!!!"
"אעאעאעאעאעאעאההההההה!!!!!!" צעקתי וכיוונתי אקדח לראש של האדם."
"לך לעזאזל דין ווינצ'סטר!! למה הבהלת אותי?!?!"
"לגבי עזאזל, Been there, Done that. לא כזה מציאה." דין אמר. ארררג. שילך קיבינימט.
יצאתי מהרכב, גילגלתי את השמיכה לתא המטען, והתקדמתי עם דין. נפגשנו עם סאם ליד האימפלה שלהם שהביא קפה מסטארבאקס הקרוב. שאלוהים יברך את האדם שהמציא את סטארבאקס. נשענו על מכסה המנוע. כולנו דיברנו על שיטות איתור לג'יני.  החלטנו שעד שלא יותקף אדם נוסף, יהיה קשה למצוא את הג'יני.
דילן הופיע מולנו, גנב לי את הקוראסון קינמון והתיישב על הקרקע.
"היי!!!! בשביל מה זה היה טוב?! אני אוכלת את זה!" צעקתי. חוק מספר 1 אצלי, לא נוגעים לי ברכב, באוכל, בקפה, במוזיקה, ובמשפחה. זהו גזר דין מוות.
"אה אופס.. לא סיימת??" הוא שאל, מתנצל.
"לא!!!" התעצבנתי. סאם, שמכיר אותי 3 חודשים יותר מדי, שלף קוראסון קינמון נוסף מהשקית שהחזיק ביד, והושיט לי.
"די מאלאיה. תירגעי. יש עוד." סאם אמר וטפח לי על הגב.
"כן אני יודעת, אבל הייתי באמצע של זה...." עשיתי פרצוף עצוב וכירסמתי את החדש.
דין עדכן את דילן בפרטי השיחה, והוא התנדב להיות הקורבן הבא.
"אתה לא מתנדב להיות קורבן. הג'יני בוחר באדם עם הכי הרבה פנטזיות שיש. הם ניזונים מהתרדמת ומהחלומות האלו. כשנגמרים לך כל החלומות אתה מת וכל האיברים הפנימיים שלך הופכים לנוזל." הסברתי.
דילן אמר שעל פי ההסבר הזה, הוא הבא בתור אצל הג'יני.
התייאשתי מלהמשיך להסביר אז פשוט סובבתי את הראש לכיוון אחר. דילן הלך לו לדרכו, אמר שיש לו "כמה עניינים לסדר."
אני, סאם ודין המשכנו לדבר לעוד כמה דקות, עד ששמענו צרחה מקפיאת דם.