הזאב

פרק 25

קמתי מהכורסא שלי, צועדת לכיוון היציאה.
יצאתי מהבית, צועדת לכיוון הרכב. בראשי התחוללה סערה, והתת מודע שלי רצה לספר לדילן את כל מה שאמא שלי סיפרה לי.
הרגשתי שהעולם זז מהר מדי, והכל הופך לשחור.
*דילן ישב על המיטה, בוהה באוויר, דמעות בלי קול זולגות על לחייו. הוא קם מהמיטה, צועד ברחבי החדר ומתנודד.
הוא תפס את כד הזכוכית שעמד על השידה והשליך אותו בכל כוחו על הקיר ממול.
"לא! לא! לא לא לא!!!!! אני לא יכול לאבד אותה שוב!!! לא שוב! אני אמות..."
הוא קרס לרצפה, אוחז בצידו השמאלי, כאילו חווה התקף לב.*
זה היה חיזיון.
חיזיון על דילן, והוא מת בו.
דילן מת בחיזיון שלי.
אני לא יכולה לספר לו.
זה יהרוג אותו.

-נקודת מבט ג'ייסון.-
הפלאפון שלי צלצל, והמסך הראה שאמא של ריין מחייגת אליי.
"היי לך לונה!!! מה שלומך? איך את מרגישה?" שאלתי בחמימות. אחרי הכל, היא כמו אמא שנייה בשבילי. והיא האם של אשתי לעתיד.
"סיפרתי לריין על האירוסין היום. היא לא הגיבה כל כך טוב. אמרתי לך שהיא לא תרצה. יש לה מיועד." לונה אמרה בעדינות.
קימטתי את הדף אשר החזקתי בידי.
"אז צריך להיפטר ממנו! היא שלי!!!" אמרתי בצורה ברורה.
"תראה מה נעשה. אמרתי לה כבר שצריך לבטל את הקשר ביניהם, אבל אפגיש ביניכם כבר מחר כדי שתוכל אתה לשכנע אותה. נראה לי שאתה תצליח יותר ממני.
תזכרו רק דבר אחד! אסור לך להשתמש בשיקוי אהבה עליה!!!" לונה הדגישה, ואני המהמתי בהסכמה.
ריין תתאהב בי גם בלי שיקוי.
לונה ביקשה ממני לחכות בדממה על הקו, בזמן שהיא העלתה את ריין לשיחת ועידה.
"ריין יקירתי, מחר תבואי הביתה, תפגשי את ג'ייסון. תנסי!" לונה אמרה בצורה משכנעת כל כך שהתפתיתי לענות ולדבר אני אל ריין, אבל נשכתי את לשוני והצלחתי לסתום. כוח הקסם של לונה הוא שכנוע.
"אוקיי. אנסה. מחר באחת עשרה בבוקר אבוא. ביי." היא אמרה וניתקה את השיחה.
"אוקיי הבנתי לונה. להיות אצלכן מחר באחת עשרה וחמישה עם שושנים לבנות?" אמרתי.
"המממ, יפה שזכרת." לונה אמרה ונפרדה ממני.
אני הולך לכבוש את ליבה של ריין.