הזאב

פרק 22

חברות, תגיבו!!!
אני משקיעה וקורעת את התחת על הפרקים, אז אני חושבת שמגיע לי איזו תגובה...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

-נק' מבט ריין!!-
אז אחרי יום הזוי במיוחד, סיימנו ללמוד.
הוזמנתי למסיבת אחווה, שאני לא מתכוונת ללכת אליה, ועוד שעתיים יש לי דייט.
אוי נכון!!! איך שכחתי מזה?!?! ואני נונשלנטית?!?!
רצתי מהר לחדר שלי בתקווה להספיק את הכל.
התקלחתי וייבשתי את השיער, והחלקתי אותו. לבשתי את הפיג'מה שלי והתיישבתי על המיטה שלי מול הארון.
זואי נכנסה לחדר, והיינו רק אני וזואי.
"זואי זואי זואי!!!" אמרתי בפאניקה.
"מה?! מה?! מה?!" היא ענתה.
"מה אני אלבש להיום בערב??" שאלתי.
"אמממ.. לא יודעת. יש לך שמלה או משהו??" זואי שאלה וחיטטה לי בארון.
"אמממ.. כן. שמלה שחורה עם גב מתחרה." אמרתי מובכת במקצת.
"יופי! אז תלבשי את השמלה הזו..." והושיטה לי עקבים שחורים. "ואת זה תנעלי. לכי להתאפר עכשיו, לפני שאת מתלבשת."
הנהנתי והלכתי להתאפר.
סיימתי את הקונטורינג, עשיתי צלליות בצבעי ניוד, ומרחתי שפתון אדום.
לבשתי את השמלה וסידרתי את הנעליים.
חיפשתי לי את השרשרת לוקט שדילן נתן לי. זה נראה כאילו עבר נצח מאז.
ענדתי אותה והסתדרתי.
נשמעה דפיקה על הדלת וזואי פתחה.
"היי דילן!! כן תיכנס היא בדיוק סיימה להתארגן."
לקחתי את הארנקון שלי, שמתי בו את הפלאפון, המפתחות לחדר, ואת השפתון.
התרוממתי ממקום מושבי, וראיתי את דילן.
הוא היה לבוש בפשטות שהחמיאה לו. ג'ינס וחולצה לבנה עם נעלי אדידס לבנות.
הוא הושיט לי את ידו, ושאל "את בטוחה?"
הנהנתי בעדינות משתדלת לא להרוס את השיער, ויצאנו מהחדר.
דילן נהג, ואני הסתכלתי מהחלון, מנסה לאזור אומץ.
כשהוא החנה, הוא יצא מהרכב, ועוד לפני שהספקתי לשחרר את החגורה מהקליפ שלה, הוא פתח את הדלת והושיט לי את היד, כמו ג'נטלמן מושלם.
היינו במסעדה האיטלקית האהובה עליי, "סולדד קאסה". הבית של סולדד.
ישבנו וכל אחד מאיתנו הזמין את מה שהוא רצה, ולרגע השתרר שקט מביך.
דילן בהה בי.
"למה אתה בוהה בי כך?"
"כי אני..." הוא עצר ולקח נשימה עמוקה.
"כי אני לא מאמין שאת יושבת מולי ככה."
מה?? למה הוא מתכוון?!
"דילן, למה אתה.. למה אתה מתכוון?"
"כל כך יפייפיה...." קולו דעך והוא הושיט יד אל לחיי. הוא ליטף את הלחי שלי בעדינות, ונשענתי אל תוך כף ידו, עוצמת עיניים, מתענגת על הרגע השלו הזה.
דילן הסיר את ידו ופקחתי את עיניי.
הוא הביט עמוק אל תוך עיניי, וכאילו היקום החליט שזה מצחיק, המלצר הגיע עם ההזמנות שלנו.
חייכתי ומלמלתי אל עבר המלצר 'תודה' והמלצר הלך.
דילן שב להביט אל תוך עיניי, גורם לי להסמיק.
"אין לך מושג כמה דמיינתי את הרגע הזה. כמה התגעגעתי אלייך, אל עינייך, אל משמע קולך, אל מראה פנייך." הוא עצר והסתכל דרך החלון לשנייה, ופנה אליי שוב.
"את אפילו לא מבינה איך אני מרגיש עכשיו. את לא יודעת עד כמה אני מתרגש מכך שאת כאן מולי."
הסתכלתי אל מעבר לחלון, לא יודעת איך להגיב.

------נק' מבט דילן!!-----
את היום שלי העברתי דווקא בבית. חזרתי לחורשה, ניהלתי עניינים חשובים ובעיקר חשבתי על ריין.
הזמן הרגיש לי תקוע, כאילו הוא לא רוצה להתקדם אל השעה שמונה בערב.
התעמקתי בענייני, עד שקיבלתי הודעת טקסט אנונימית.
"תיהנה בדייט שלך היום עם הבחורה שלי. "
מה?! מי זה?! למה הוא קרא לריין 'הבחורה שלי'?!
ארגגגגגג!!!! אם אני אמצא את הבחור הזה!!!!!
נשמתי עמוק. ידעתי שלהתעצבן לא יפתור את החידה הזו.
החלטתי לצאת לריצה סביב החורשה. זה ירגיע אותי קצת.
אחרי הריצה, התקלחתי והתארגנתי. העדפתי להתרכז בריין.
הגעתי אל דירת המעונות שלנו, וזואי פתחה.
"היי זו, היא מוכנה??" שאלתי בחשש.
"היי דילן!! כן תיכנס היא בדיוק סיימה להתארגן." זואי ענתה, והתרחקה מהדלת.
נכנסתי ולרגע נשימתי נעתקה.
היא היצור הכי יפה בעולם.
"את בטוחה?" שאלתי בחשש, נותן לה זמן להתחרט.
היא הנהנה בעדינות.
הובלתי אותה אל הרכב, והנסיעה עצמה עברה בשקט.
כשהגענו, השתמשתי במהירות שלי כדי לפתוח לה את הדלת.
הובלתי אותה אל המקום שלנו במסעדה ומשכתי את הכיסא במקצת כדי לתת לה לשבת.
הזמנו את האוכל ולרגע הכל שקט. הכל דמם וכל העולם נעצר.
הסתכלתי עמוק אל תוך עיניה.
היא שאלה אותי בחשש קל
"למה אתה בוהה בי כך?"
"כי אני..." עצרתי ולקחתי נשימה עמוקה.
"כי אני לא מאמין שאת יושבת מולי ככה."
היה מין מבט של בלבול בעיניה.
"דילן, למה אתה.. למה אתה מתכוון?"
"כל כך יפייפיה...." קולי דעך  והושטתי יד אל לחייה.
ליטפתי את הלחי שלה בעדינות, והיא נשענה אל תוך ידי, עוצמת עיניים כמתענגת על הרגע השלו הזה.
הסרתי את ידי, והיא פקחה את עיניה.
הבטתי עמוק אל תוך עיניה, מוכן להתוודות בפניה, אך המלצר הגיע עם האוכל.
היא הודתה לו בחיוך קטן של נימוס, וחייכתי ביני לבין עצמי.
המלצר הלך, וחזרתי להביט בעיניה.
"אין לך מושג כמה דמיינתי את הרגע הזה. כמה התגעגעתי אלייך, אל עינייך, אל משמע קולך, אל מראה פנייך."
הסתכלתי אל הצד, משהו בתוך השיחים זז, אך לא שיוויתי לכך מחשבה.
חזרתי ואמרתי, "את אפילו לא מבינה איך אני מרגיש עכשיו. את לא יודעת עד כמה אני מתרגש מכך שאת כאן מולי."
היא הסתכלה דרך החלון, מוסמקת, לא יודעת כיצד להגיב.
ברגע זה, נשלחה לי הודעה אנונימית נוספת.
"איך זה להתוודות על אהבתך מול הבחורה שלי שלא מגיבה??"
הזדעזעתי. איך הוא יודע?
החלטתי להתעמק בכך בזמן אחר.
סיימנו לאכול, והחלטנו לחזור חזרה אל הקמפוס.
היא ירדה מהרכב ומשכה אותי ביד.
היא הצמידה שפתייה אל שפתיי, נותנת לי לקחת את הפיקוד על הנשיקה.

--------נק' מבט אנונימית------
ריין נישקה את דילן.
היא נישקה אותו.
היא שלי.
היא נישקה אותו.
אני אהרוג אותו!!
הוא נוגע בבחורה שלי.
הוא מחבק אותה.
מנשק אותה.
היא שלי.
והוא עוד ייראה.