"קרימינולוגיה, מלטינית- תורת ההאשמה, הוא תחום ידע תאורטי, מחקרי ובין תחומי, שעניינו חקר הסטייה החברתית וההתנהגות הפלילית, סיבותיהן ומאפייניהן, ויחסי הגומלין ביניהן ובין שורת משתנים, המשפיעים על הקרימינולוגיה כתחום דעת, בהם משתנים ביולוגיים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים ומשפטיים. (קרדיט לעורכי ויקיפדיה.) בקורס הזה 'מבוא לקרימינולוגיה' אתם תלמדו לחשוב כמו פושעים, לראות את העולם בצורה שונה."
המרצה אמר ולשאר השעה חפר. הוא חילק לנו תיקי משטרה פתורים, כשרק לו היה פתרון, וביקש מאיתנו לנסות ולהרכיב פרופיל התנהגותי לחשוד המרכזי.
לא כל כך התרכזתי. הייתי עם מוזיקה באוזניות (תפעילו את השיר) וחשבתי על דילן.
השיר קצת מרגיש לי מתאים למצב.
"ואומרים לה מה שרואים משם לא רואים מכאן
תלויה באוויר, רוקדת כמו בובה לצליל מכוון
בסוף כל יום היא לבדה הזמן עובר כבר לא ילדה
והיא מודה איך החיים שלה בכלל לא בעדה
אמרה שלום ולא תודה והתפטרה מהעבודה
לקחה לה תיק קטן ארזה את התקוות במזוודה
כי בספרים שהיא קוראת היו לה כמה גיבורות
שלא פחדו לרוץ גם כשהשביל היה מלא בורות
והעולם נותן לה קרב קשה אבל היא תנצח
כי לומדים לפרוץ דלתות כשלא נותנים לך מפתח
ובינתיים מצב ביניים אין שום דבר בטוח
פורשת מפרשים
היא מחכה לרוח אין לה זמן לנוח
וזה ככה כבר שנים
ואומרים לה מה שרואים משם לא רואים מכאן
תלויה באוויר, רוקדת כמו בובה לצליל מכוון
הם אומרים...
כל הדרכים הן מובילות אותה רחוק אך לאן
כל החיים עוברים מולה כמו סרט
כשהיא מסתכלת דרך החלון של הרכבת
מרוכזת רק בעצמה
אישה קטנה עולם גדול אז מה
היא יודעת שההצלחה תבוא עם הזמן
לא להישבר לברוח
לא להישאר לשכוח
לא להיזכר, לומדים לשחות אם לא רוצים לטבוע
והעולם מפנה לה את הגב אבל היא תתגבר
כשהחיים עוצרים צריך ללמוד לרוץ יותר מהר
ובינתיים מצב ביניים אין שום דבר בטוח
פורשת מפרשים
היא מחכה לרוח אין לה זמן לנוח
וזה ככה כבר שנים
ואומרים לה מה שרואים משם לא רואים מכאן
תלויה באוויר, רוקדת כמו בובה לצליל מכוון
הם אומרים...
כל הדרכים הן מובילות אותה רחוק אך לאן
היא כבר לא נשברת יהיה מה שיהיה
חושבת לעצמה
עוד שנייה עוברת רגליים נעוצות
עמוק באדמה
ואומרים לה מה שרואים משם לא רואים מכאן
תלויה באוויר, רוקדת כמו בובה לצליל מכוון
הם אומרים...
כל הדרכים הן מובילות אותה רחוק אך לאן"
אולי כדאי לי לנסות שוב עם דילן, הפעם לאט?
אולי לא? אולי זה נידון לכישלון?
אני אדבר עם זואי. נעיף את דילן החוצה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נגמר היום, השיעור האחרון ליום. קמתי ממקומי ונגעתי לזואי בכתף.
"זואי אפשר לדבר איתך??" שאלתי.
מקווה שהיא תהיה נחמדה.
"כן בטח." היא אמרה מבולבלת במקצת.
"תוכלי להעיף את דילן מהחדר לחצי שעה, אני צריכה יעוץ. שיחת נפש." אמרתי בלחש
"כן בטח. או. אווווווו." היא הבינה למה התכוונתי. "מה קרה איתו? ראיתי אתכם בבוקר ישנים מכורבלים."
סיפרתי לה את מה שקרה, "ועכשיו אני מבולבלת ואני לא יודעת מה לעשות. לדבר איתו? לספר לו שאני רוצה לנסות שוב?? למה זה תמיד מסובך?!" שאלתי בנימת ייאוש.
"יש לי רעיון" זואי אמרה לאחר מחשבה קצרה. "לכי לשתות קפה, ותחזרי עוד 10 דקות לחדר. אני הולכת לשאול אותו בדיוק את מה ששאלתי אותך ומה הוא מרגיש כלפייך ואחזור אלייך עם תשובות."
הודתי לך ונפרדתי ממנה, וצעדתי לכיוון סטארבאקס. קניתי לי אייס קפה ומאפין קינמון.
כשסיימתי לאכול ולשתות, צעדתי לכיוון החדר חזרה.
נכנסתי לחדר, והאווירה הייתה כל כך מתוחה שיכולתי להריח את הריב באויר.
דילן עזב את החדר באיזה שהוא תירוץ גרוע כל כך שאפילו הוא לא האמין לתירוץ.
"את יודעת, הוא עדיין אוהב אותך. מאוד אפילו." היא אמרה וסיכמה את הנושא.
"באמת? הוא לא כועס עליי אפילו קצת??" שאלתי קצת לא מאמינה.
" הוא לא כועס, הוא פגוע ועצוב." היא אמרה ולא העמיקה, והבנתי גם לא לשאול.
עשיתי את שיעורי הבית שהמרצה נתן,
והלכתי להתקלח.
לבשתי פיג'מה, ומרוב עייפות התמוטטתי על המיטה הקרובה ביותר.
נרדמתי למשך 5 דקות עד שהרגשתי שהמיטה צונחת. הסתובבתי וראיתי את דילן.
"דילן מה אתה עושה במיטה שלי שוב??" שאלתי.
הוא צחק בקול העמוק שלו ואמר "את במיטה שלי הפעם."
התרוממתי בבהלה והתנערתי "סליחה סליחה, לא שמתי לב, אני פשוט גמורה מעייפות."
הוא צחק שוב ואמר "זה בסדר, תחזרי לישון. אני גם ככה ישן טוב יותר כשאת ישנה לידי."
לא הגבתי, כי הייתי בטוחה שאני הוזה מעייפות, ופשוט נצמדתי אל דילן יותר. הרגשתי בטוחה יותר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בבוקר, השעון המעורר שכח לצלצל. זה בסדר כי דילן העיר אותי בזמן.
"ריין קומי. האוניברסיטה מחכה לך."
"לא. עייפה מדי."
"צריך לקום."
"לא. בוקר זה רשעעעעעעעעעעעע!!"
"קול הבוקר שלך מתוק. הוא צרוד עדין כזה ריין."
"רשע אני אומרת לך! רשעעעעעע!!!!" ועם האמירה האחרונה, התכרבלתי קרוב יותר אל דילן.
השיחה שלי מאתמול עם זואי התנגנה בראש.
"דילן, יש לי שאלה היפותטית לשאול אותך." אמרתי צוברת אומץ לא קיים.
"שוטי." הוא אמר.
"מה אם, באופן היפותטי בלבד, הייתי מזמינה אותך לדייט? באופן היפותטי כמובן." אמרתי, מרגישה שאני עומדת לחטוף שבץ.
"ובכן, באופן היפותטי, הייתי שמח מאוד ומנשק אותך. ומסכים. אבל כל זה באופן היפותטי." הוא אמר במשיכת כתפיים.
"אז אם כך, " אמרתי מרגישה שאני מסמיקה, "רוצה לצאת איתי לדייט? באופן מעשי?"
דילן הסתכל עליי, ממצמץ.
"ובכן, באופן מעשי, כן. תהיי מוכנה היום בשמונה בערב." הוא אמר ורכן אליי, נושק לי קלות על השפתיים.
אני עוצמת את עיניי, מרגישה לשנייה אחת אושר עילאי ובלתי נתפש.
-נק' מבט דילן (חוזרים לערב!!!)-
ריין נרדמה במיטה שלי. זו הפעם השנייה ברצף שאנחנו ישנים ביחד מכורבלים.
זה מרגיש לי כל כך טוב, כל כך התגעגעתי אליה, שאני מפחד לישון. אני מפחד שכל זה רק חלום נוסף, ואני אתעורר, מחובק חזק עם הכרית שלי, ובוכה מתוך שינה.
כשהיא הרגישה אותי לידה היא התעוררה, ובמבט כל כך חמוד ומבולבל, ובקול עייף שאלה "דילן מה אתה עושה במיטה שלי שוב??"
היא כל כך חמודה. היא כנראה הייתה כל כך עייפה שהיא לא שמה לב שזו המיטה שלי.
צחקתי וראיתי אותה מתבלבלת יותר.
"את במיטה שלי הפעם."
היא כל כך נבהלה!! הנחתי יד סביב מותניה וניסיתי להשכיב אותה לישון חזרה.
"סליחה סליחה, לא שמתי לב, אני פשוט גמורה מעייפות." היא אמרה בקול העייף.
צחקתי. הקול העייף שלה מתוק כל כך!!
"זה בסדר, תחזרי לישון. אני גם ככה ישן טוב יותר כשאת ישנה לידי." אמרתי וראיתי את מבט הבלבול וההפתעה, אבל נראה לי שהיא לא האמינה למה שהיא שמעה.
היא נרדמה במהירות ואני נרדמתי לאט, מריח את שערה, שתמיד הריח כמו פרחים.
בבוקר השעון המעורר שלה הפקיר אותה לבדה במערכה וניסיתי להעיר אותה אני.
"ריין קומי. האוניברסיטה מחכה לך." לחשתי לה.
"לא. עייפה מדי." היא התווכחה.
"צריך לקום." ניסיתי לשכנע אותה.
"לא. בוקר זה רשעעעעעעעעעעעע!!" היא הגזימה באובר דרמטיות.
"קול הבוקר שלך מתוק. הוא צרוד עדין כזה ריין."
"רשע אני אומרת לך! רשעעעעעע!!!!"
ובסוף המשפט הזה, היא התכרבלה צמוד יותר אליי ואני, אני נמסתי.
"דילן, יש לי שאלה היפותטית לשאול אותך." היא אמרה, עוד נאבקת עם עצמה קצת.
"שוטי." אמרתי בקלילות, מנסה להפיג קצת מהמתח.
"מה אם, באופן היפותטי בלבד, הייתי מזמינה אותך לדייט? באופן היפותטי כמובן." ריין אמרה, ואני הרגשתי כאילו אני זכיתי בלוטו בפעם השמינית בחיי.
"ובכן, באופן היפותטי, הייתי שמח מאוד ומנשק אותך. ומסכים. אבל כל זה באופן היפותטי." אמרתי מבלי לעשות עניין. אולי היא מתייחסת לבחור אחר?
"אז אם כך, " היא אמרה, לוקחת נשימה עמוקה, "רוצה לצאת איתי לדייט? באופן מעשי?"
הסתכלתי עליה, מכורבלת בזרועותיי, והרגשתי באקסטזה. הרגשתי בעננים. הרגשתי שעוד שנייה, אני קופץ ורוקד בעירום על הגג של הבניין ולא אכפת לי אם המשטרה תעצור אותי.
"ובכן, באופן מעשי, כן. תהיי מוכנה היום בשמונה בערב." אמרתי משדר קוליות וקלילות. מקווה שזה עובד.
אני רוכן, ונושק לה על שפתייה.
היא עוצמת את עיניה, ולרגע אחד, אני מרגיש שלם.
היא התנתקה ממני עוד קצת מסוחררת מהנשיקה והתארגנה לעזוב את החדר לכיוון הכיתות לימוד.
אני חייב לחשוב על רעיון לדייט מפוצץ.
רגע!!! יש את המסעדה האיטלקית הזו שהיא אוהבת באיזור. איך קראו להם??
"סולדד קאסה??" התקשרתי לשריין שולחן.
"כן!" ענתה לי אישה מבוגרת.
"אני רוצה להזמין שולחן לשניים להיום בשמונה." אמרתי בעדינות.
"זוג אוהבים מקסים!!" האישה המבוגרת בטלפון אמרה. "אדאג לכם לשולחן מבודד ורומנטי!" היא אמרה והודתי לה.
YOU ARE READING
הזאב
Werewolfכולם יודעים שיש בריין (rain) משהו מיוחד. ריין יודעת שהיא מיועדת. אבל למי? ולמה זה כל כך מסובך ומסוכן? נכון לתאריך 25.11.2017 מקום שני בקטגוריית "werewolf" תודה לקוראות הקבועות!!
