מה שיקרה יקרה

פרק 1:

השמש החמה מלטפת את עורי , אני סוגרת את הוילון כדאי שאוכל לישון עוד קצת , פתאום אמי נכנסת בסערה לחדר שלי וזורקת עלי את הילקוט " עופי לבית ספר" היא צועקת לעברי , אני מתארגנת ממש מהר כדאי לא להרגיז אותה. אני יוצאת מהחדר בשקט כדאי לא לפגוש בה במסדרון, אני יורדת במדרגות וטורקת את הדלת שתשמע שהלכתי, בדרך אני פוגשת באור , אור היה האהבה הראשונה שלי וגם האכזבה הראשונה , לכן אני מעדיפה להתעלם ממנו גם מפני הבוקר הנוראי שעבר עלי וגם בגלל שהדברים בינינו הסתיימו בדרך קשה מאוד, אבל אור מתקדם אלי ושואל "אלכס לא ראיתי אותך הרבה זמן" הוא מחייך תוך כדי השאלה "אור מה הקטע שלך? חודשיים התעלמת ממני עכשיו נזכרת?" אני אומרת מעוצבנת "טוב לא חשוב" הוא אומר ומתקדם .

אני מגיעה לבית ספר זאת השנה האחרונה שלי בבית ספר , אני נכנסת לבית ספר לבד, אני מרגישה שכולם מסתכלים עלי, אני שונאת את הרגשה הזאת, אני נכנסת לשיעור והוא עובר די מהר , אני הולכת שוב לבד לקפיטריה , אני מתיישבת עם החברות שלי , אני אוהבת אותן, אבל הן פשוט לא אמיתיות, יש לי את הילי , הילי נסעה לחודש בחו"ל אז אני די בודדה אבל זה לא מפריע לי, יש לי יותר זמו לעצמי ולליה , אני אוהבת להיות איתה , אני מרגישה שאנחנו ביחד אני יכולה לשמור עלייה , היום עובר בנעימים, אני מתקדמת ללוקר שלי לשים את הספרים שלי ורואה את אור נשען על הלוקר שלי. "אור אתה יכול לזוז בבקשה?" אני שואלת הוא לא עונה הוא פשוט זז הוא לא הוריד ממני את העיניים והאמת שזה הלחיץ אותי "יש סיבה שאתה בוהה בי ככה?" אני שואלת בלי להסתכל עליו, רואה מזווית העין עדיין את העיניים שלו נעוצות בי "את יפה היום" הוא אומר והולך. אני ממש לא מבינה מה הבעיה שלו , לפעמים אני ממש לא מבינה אותו. קצת לפני סוף היום אני מקבלת מאמא שלי הודעה "תקחי את ליה מהבית ספר" אני עונה לה "אין בעיה" .

אני יוצאת מהבית ספר , וחושבת יותר מידי על אור , זה לא טוב בשבילי להיזכר בו שוב ,אני מזכירה לעצמי . אני מגיעה לבית ספר של ליה לוקחת אותה , המורה של ליה תופסת ביד שלי בעדינות ושואלת "מה קרה לליה ביד יש לה פצע נוראי" אני בהלם אני לא בדיוק יודעת מה לענות "אמ.. ליה נפלה , אני אטפל בפצע הזה בבית" אמרתי טיפה מגמגמת , אני ממהרת לצאת מהכיתה, בדרך הביתה היא מספרת לי שבבוקר אמא הרביצה לה שוב , אני מנסה להרגיע אותה ולהסביר לה שהכל יהיה בסדר , המילים שלי מרגיעות אותה כל כך שאני אפילו מתחילה להאמין לעצמי. אני הכי מרחמת על ליה , היא ילדה כל כך טובה, היא משתדלת להסתיר את הכל , יש לה הרבה חברים והיא לומדת כל כך יפה , אני לא מבינה איזה סיבה יש לאמא שלי להתעצבן עלייה.

אנחנו מתקדמות בדממה הביתה לבסוף אני שואלת אותה "איך היה היום בבית הספר?" הוא מסתכלת עליי בעיניים הגדולות והיפות שלה ואומרת "היה מאוד כייף" אנחנו מדברות קצת בנינו ולבסוף אנחנו מגיעות הביתה וכמובן שאמא שלי לא הכינה לנו לאכול , אז הכנתי לי וליה טוסט כמו בכל יום , אנחנו מסיימות לאכול, אני מפנה את השולחן ושוטפת כלים . אני משיבה את ליה לעשות שיעורים ובנתיים אני בודקת הודעות , אני רואה הודעה מאור הלב שלי דופק ממש במהירות " אני רוצה לראות אותך היום בשמונה בלי שאלות " אני בהלם שהוא שלח לי הודעה והאמת שאני ממש מחכה לשמוע מה יש לו להגיד אחרי שלא דיברנו במשך כמה חודשיים אז אני עונה לו " טוב " . האמת שאני ממש מתגעגעת אליו , אני מתגעגעת לקשר שלנו , לשיחות שלנו ובמיוחד שהיינו בורחים ומתנתקים מהצרות של שינינו.

ליה מסיימת עם השיעורים, היא מתיישבת בסלון ומשחקת בשקט, ואני הולכת למקום היחיד השקט שיש לי בבית וזה החדר שלי . אחרי חצי שעה בערך שאני רואה טלוויזיה ותוך כדאי אני מכינה שיעורים , אני שומעת את אמא שלי צועקת , אני רצה בבהלם לסלון ורואה את ליה שרועה על הרצפה וסכין בידייה הסלון מלא בדם ואמא שלי לא מפסיקה לצרוח אני מתקשרת לאמבולנס לאחר חמש דקות בערך הוא מגיע אני נוסעת עם ליה לבית חולים ולא מבינה מה בדיוק קורה .