מה שיקרה יקרה

פרק 7:

אני בהלם מאור מה הבעיה שלו אני לא מבינה אותו , הוא מראה לי שהו בעיניין שלי וכשאני מראה לו שאני גם רוצה , אז הוא מתרחק , מה הוא חושב שאני לא אדבר עם בנים ? הוא ממש מצחיק אותי . אני מסתכל על אור וצועקת לעברו יודעת שכולם מסתכלים "אתה לא רצית אותי, אני ממש לא חייבת לך כלום את תשכח את זה!" לא אכפת לי אם הווא נפגע אין לו שום זכות להתעצבן עלי. לפתע איתן קם מהרצפה , הוא מתקדם לעברו של אור והידיים שלו מתכווצות לאגרופים , הוא ממש מעצבני, אני רואה את התנופה שהוא לקח בשביל האגרוף שהוא הלך להביא לאור יהיה חזק מאוד, אני צועקת לעברו של אור "אור זוז" בשנייה אחת לפני שאני קולטת מה קורה אני מרוחה על הרצפה , ואני מרגישה את הדופק בעין שלי, אני מבינה שבמקום שאור יקבל אגרוף אני קיבלתי , אור התעצבן והוא ואיתן הולכים מכות , אבל אני ממש לא יכולה לעשות כלום העין שלי ממש כואבת , עד שאיזה 2 בנים התחילו להפריד כשראו שזה רציני. איתן מבחין שאני שוכת על הרצפה הוא רץ לעברי ושואל "אלכס מה קרה לך?" אני מורידה את היד מהעין שלי והוא מסתכל עליי די בשוק "מי עשה לך את זה?" וואי רציתי להוריד לו סטירה לפנים אני מתעצבנת וצועקת "מה מי עשה לי את זה מה אתה דפוק או שאתה רק עושה את עצמך?" ולסוף אני מוסיפה "אתה נתת לי את כשכיוונת לתת לאור אני נפגעתי , הוא מסתכל עלי וממש מתבייש "אני ממש מצטער "

אני הולכת הביתה וראה את רון בסלון, באמת זה רק מה שחסר לי עכשיו , עוד חפירות איך זה קרה לי , אני נכנסת בשקט שרון לא יבחין בי , אז הוא שם לך והוא קורה לי "אלכס בואי לאכול " אני עונה לו "אני לא רעבה" הוא רואה שאני מחזיקה את העין ואומר "בואי לפה עכשיו" אני מתקדמת בדממה עדיין עם היד על העין "תוריד תיד שלך, מה את מסתירה ?" אני מורידה את היד וחושפת את הפנס הענק שיש לי מסביב לעין , לא חשבתי שפנס בעין של ך כואב. הוא בשוק והוא קם לעברי "אוי אלכס! מה קרה?" הוא שואל מופתע למראה העין שלי. "אני קיבלתי מכה אני מלמלת בשקט. "אל תשקרי לי בפנים " הוא אומר בקול כועס ומאוכזב , אני מספרת לו על כל מה שקרה עם אור ואיתן , ממש כל מה שקרה , לי ולרון תמיד היה קשר מיוחד , אני לא מתייבשת לדבר איתו , או לספר לו , רון כעס שככה אור התחיל הוא רצה לדבר איתו , אבל ממש לא רציתי עוד סיבוך , אז אמרתי לרון שאני ילדה גדולה ואני יכולה לדאוג לבעיות של עצמי , לבסוף הוא אמר "בסדר, רק תדאגי לעצמך ללי , אל תתקרבי לשטיות האלה " אני מחייכת לעברו והוא מוסיף "אל תלכי מחר לבית ספר, אני אקנה לך משחה שתרגיעה את הנפיחות שלך.

אני אוכלת ארוחת צהריים ומכינה צלחת לליה שתכף אמורה לחזור עוד מאט. אני שוטפת כלים ומנקה טיפה את הבית , אני עושה כביסה ואחרי שאני מסיימת את הניקיון בבית אני בודקת הודעות , קיבלתי 2 הודעות , כמובן מאור ואיתן ובנוסף ראיתי הודעה מהילי "ללי התגעגעתי אלייך עוד יומים אני חוזרת" לרגע נזכרתי שלא דיברנו יותר משבוע , ממש שכחתי בגלל כל הבלגן . "גם אני התגעגעתי מאוד, יש לי מלא לספר לך תחזרי כבר!" אני שולחת לה בחזרה , אני מעדיפה להתעלם מההודעות של אור ואיתן , ממש אין לי כוח לחפירות , אני מחליפה לחולצה רחבה של רון ונשארת בתחתונים . העיניים שלי לאט לאט נעצמות.

אני קמה בבוקר ורואה פתק אני פותחת אותו ורואה "אלכס אני מצטער על מה שהי תתקשרי אלי שאת קמה ואל תשכחי לנעול את הדלת בבקר , איתן " כשקראת עלה לי חיוך על הפנים אני לא יכולה להגיד שלא , לפתע אני שומעת דפיקה בדלת , אני צועקת "רגע" בתקווה שישמעו אותי , אני הולכת לכיוון הדלת בהליכה מהירה , יורדת המדרגות פותח את הדלת ואני רואה למולי 2 שוטרים אחד מהם שאל "את אלכס מקול?" אני טיפה לחוצה "כן" מילמלתי" אחד השוטרים בא כדאי להיכנס אבל הוא עצר את עצמו ושאל "אנחנו יכולים להיכנס? יש לנו כמה שאלות" אני לא עונה רק זזה ומובילה אותם לסלון , התיישבנו בפינת האוכל שצמודה לסלון לפתע השוטר השני שעד עכשיו היה בשקט שאל "את הזמנת לאמא שלך משטרה נכון?" אני די מופתעת מישירות של השאלה אבל אני מתעלמת מזה "כן , קרה משהו?" הוא מעקם טיפה פנים מאומר "תקשיבי, את עדיין לומדת בבית ספר, אנחנו לא יכולים לתת לכן להישאר כאן בבית , אני מצטערת" אני צוחקת קלות ומנסה להגיד "לא, אתה לא מבין " אבל הוא לא נותן לי לסיים את המשפט ואומר "אנחנו נצטרך לחפש לכן משפחה אומנת , אני ביררתי , ואמא שלך לא מתכוונת להשתחרר בקרוב" אני מרגישה שהדמעות כבר חונקות אותי , אני שונאת שמדברים על המשפחה שלי , לא הצלחתי להחזיק ודמעה אחת נפלה , אחד השוטרים אמר "אני ממש מצטער, אבל זה המצב" אני מנסה לדבר ולבסוף אני פולטת "אדוני, אתה לא מבין" אבל הוא קוטע אותי אומר "אל תדאגי אנחנו נעזור לכן" אני מתעצבנת אומרת "אולי תיתן לי לדבר" הוא היה מופתע מהצורות דיבור המזלזלת שלי "סליחה , אבל השיחה הזאת ממש מיותרת , אח שלי הגדול רון גר איתנו עכשיו" הוא התסכל עלי כיאלו מזלזל במה שאני אומרת, כיאלו הוא חושבת שאני משקרת "אוקי אחנו נבדוק את זה הוא אומר , והם קמים לכיוון הדלת , אחרי שהם יוצאים אני לוקחת נשימה ארוכה ולפתע שוב דפיקה בדלת אני מתעצבנת ואומרת "וואי מה יהיה היום" אני הולכת לפתוח את הדלת ואיתן עומד בכניסה , העיניים האפורות הגדולות שלו ממש זוהרות , הוא לבש ג'ינס הדוק עם חולצה אפורה קצרה, הוא פשוט מושלם."אם זה לא זמן טוב אני יכול חזור אחר כך " הוא אומר ומעביר יד עבר השיער היפה שלו "לא , זה בסדר תיכנס".