מה שיקרה יקרה

פרק 40:

****נקודת המבט של אור**
ישבנו בסלון ורון הסתכל עלי מופתע וראיתי את העיניים שלו מתמלאות דמעות ואפילו עוד לא התחלתי להסביר לו "רגע אור, אני לא מבין מזה לא אבא שלכם?" הוא שאל "אני הייתי עם אמא שלי כשהיא ילדה את ליה" הוא אמר "הוא אבא רק של ליה" אמרתי "מה?" הוא שאל מופתע "הוא סיפר לי, לאמא שלכם היה בעל לפני ג'ק והוא מת בתאונת דרכים וג'ק גידל אותכם" ניסיתי להגיד בעדינות למרות שידעתי שאי אפשר להגיד את זה בעדינות "בגלל זה הוא הלך ולא היה אכפת לו מאיתנו?" הוא שאל ודמעות החלו לרדת מעיניו "אני מצטער" אמרתי "בגיל 21 אני צריך לגלות שזה לא אבא שלי?" הוא שאל וקם ממקומו "אני חייב לספר לאלכס" הוא הוסיף אחרי שנייה "לא!!" אמרתי מהר בצעקה "לא לא, הוא אמר שאם אני אספר למישהו הוא יהרוג אותי" אמרתי מהר "מה נעשה אור?" הוא שאל "אני ממשיך לעבוד אצלו אין לי ברירה" אמרתי ביאוש "מה הוא עוד סיפר לך?" הוא שאל והתיישב "אתה היית בן 3 ואלכס רק נולדה" אמרתי מנסה להיזכר "זהו בערך" אמרתי "אתה לא חייב לעזור לו, הוא לא יהרוג את אלכס" הוא אמר בבטיחון "לא רון אתה טועה, גם אני חשבתי ככה, אבל לא אכפת לא!" אמרתי "אנחנו נמצא משהו לעשות" רון אמר.

-כעבור שבוע- 

***נקודת המבט של אלכס***
זה היום האחרון של בית ספר ואני רואה את אור כמה שפחות, אני ואיתן התנשקנו כמה פעמים אבל מיד עצרתי את זה, לא הרגשתי מספיק בנוח , הרגשתי כיאלו אני בוגדת באור למרות שהוא נפרד ממני, הצפירה של האופנוע של איתן העירה אותי מהמחשבות, לקחתי את התיק בית ספר ויצאתי מהבית, איתן חיכה לי למטה "בוקר טוב בייב" הוא אמר , חיבק אותי ונתן לי נשיקה קרובה לשפתיים עלינן על האופנוע ונסענו לכיוון בית ספר, נכנסו לכיתה והמורה התחילה לדבר ובכלל לא הקשבתי לה היא חילקה לנו את התעודות "אלכס בואי" היא קראה לי בנפרד מכולם "הגשת מעומדות להירדם לקולג' ואת ועוד כמה ילדים התקבלתם!" היא אמרה שמחה ואני לא ידעתי איך להגיב "וואו תודה" מילמלתי, זה כל מה שהצלחתי להוציא מפה "את לא שמחה?" המורה שלי שאלה "לא לא אני ממש שמחה, רק טיפה מופתעת" אמרתי, חיבקתי אותה וחזרתי לשבת, היה צלצול וכולם הלכו הביתה, התרוממתי מהכיסא לקום לכיוון הדלת ואיתן מיד עצר אותי "לא הולכים הביתה" הוא אמר יותר מאשר שאל "מה זאת אומרת?" שאלתי טיפה מופתעת "הכנתי לך הפתעה" הוא אמר וחייך, לא הספקתי לענות והוא מיד משך אותי לכיוון השער, נתתי מבט אחרון לבית ספר שאני כל כך לא אתגעגע אליו, שמתי את הקסדה ואיתן הרים אותי אותי על האופנוע ונסענו.
הגענו למסעדה קטנה שהייתה נראת ריקה מאנשים, התקדמנו למסעדה בשקט "זה סגור" אמרתי בשקט והוא מיד ציחקק בשקט "מה?" שאלתי טיפה מובכת "אני סגרתי את המסעדה רק בשבילנו" הוא אמר והוא הביט ישרות אלי "וואו" מלמלתי "לא היית צריך לעשות את כל זה בשבילי" הוספתי אחרי שניה, נכנסנו לסעדה והיה ערוך שולחן המיועד לשניים, התיישבנו בשקט ושלושה מלצרים התחילו להביא לשולחן אוכל "איתן.." התחלתי להגיד ופתאום ראיתי את אור, נערתי את הראש מהר והוא לא היה שם, אני פשוט מדמיינת אמרתי לעצמי "את בסדר?" איתן שאל אותי "כן אני צריכה לשטוף פנים" אמרתי וקמתי מהשולחן מהר, התקדמתי לעבר השירותים והייתי ממש חיוורת, שטפתי פנים והתנערתי מהמחשבה שראיתי את אור, יצאתי מהשירותים והתיישבתי בחזרה מול איתן "את בסדר מאמי שלי?" הוא שאל בעדינות "כן הכל מעולה" אמרתי וחייכתי אליו, התחלנו לאכול בשקט שאיתן לא מפסיק להביט בי "מה?" שאלתי וחיוך עלה על הפנים שלו "סתם" הוא מלמל "את יפה" הוא הוסיף "תודה" אמרתי בשקט "אלכס אני.." הוא התחיל להגיד ומיד עצרתי אותו "לא תקשיב, אני לא אשקר לך, אני אוהבת את אור , הוא תמיד היה חלק גדול מהחיים שלי, אבל הוא היה ואני לא אתן לו לחזור שוב ואתה, אתה נותן לי ביטחון ואתה תמיד איתי" אמרתי בשקט "אני רוצה שננסה" הוא אמר וידעתי בדיוק למה הוא מתכוון אבל בכל זאת שאלתי "מה לנסות?" הוא הרים את המבט והסתכל לתוך העיניים שלי "להיות ביחד" הוא אמר, לא אמרתי מילה התרוממתי לעברו והתיישבתי לו על הברכיים ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים "גם אני" אמרתי בשקט, סיימנו לאכול ויצאנו מהמסעדה, הוא הרים אותי על האופנע ושם לי את הקסדה, תוך זמן קצר הגענו לבית שלי, ירדתי מהאופנוע בזהירות ושנינו הורדנו את הקסדה, התקרבתי אליו ונתתי לו נישקה קטנה וכנראה שזה לא הספיק לו כי בתוך שנייה הוא הרים אותי על האופנוע כשהוא עומד בין רגליי והנשיקה בינינו לא מתנתקת לשנייה, זאת הייתה הרגשה נעימה וחמה, לא כמו של אור, אבל בכל  זאת החלטתי שאני מנסה להיות עם איתן, אני לא משקרת לו הוא יודע שאני אוהבת את אור, אבל ככל שאני יהיה יותר עם איתן ככה הרגשות לאור יעלמו, ככה לפחות אני חושבת.