אחרי חצי שעה שאני רואה את ליה סובלת, אני מחליטה ללכת לתחנת המשטרה הקרובה, אני מספרת להם שמאז שאבא שלי עזב אותנו לטובת החברה החדשה שהכיר , אמא שלי התחרפנה, כשהמילים האל יוצאות מהפה שלי העיניים שלי מתמלאות בדמעות אני לא רגילה לספר על המשפחה שלי, אחרי הסיפור שלי הם מחליטים לשלוח אותה למסודר סגור שתעשה טיפול ותוכל לחזור אלינו "נורמאלית" , האמת שממש נלחצתי, לא חשבתי על זה לפני, איך אני וליה נסתדר לבד? ומי יפרנס אותנו? וידאג לנו? אבל אני יודעת שזה לא יכול להמשיך ככה, ואם ליה הגיעה למצב הזה בגללה אני מעדיפה שהיא לא תיהיה קרובה אלינו.
אני רצה בחזרה לבית החולים אני רואה את אמא שלי על הרצפה כאשר 2 בנים תופסים אותה בידיים מנסים להרים אותה מהרצפה , אבל היא מתנגדת להם , היא מבחינה בי והיא צועקת לעברי "אלכס אל תתני להם לקחת אותי" אני מתעלמת ממנה, אבל אני לא מצליחה להוריד ממנה את העיניים ,היא צועקת לעברי שוב "אני מבטיחה להשתנות אל תלכי, אלכס!!"
אני מתחילה לבכות, אני לא יודעת מה לעשות אני פשוט קפאתי במקום לא הצלחתי לזוז, לפתע אחד הבנים שתפב באמא שלי אמר "כדאי שתלכי זה רק מקשה עלייה" אני מהנהנת לכיוונו, רצה לחדר של ליה ורואה אותה מחוברת להמון מחשירים כששני הידיים שלה מלאות בתחבושות שספוגות בדם , אחד הרופאים נכנס לחדר ואומר לי "היא איבדה המון דם, כרגע היא ללא הכרה אני מקווה שמחר היא תקום" . אני מלטפת לליה את הראש מקווה שהיא מרגישה יותר טוב, אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה לעצמה.
אני נשארת לישון לידה כשצילצול בטלפון מעיר אותי אני רואה את השם של אור אני עונה "הלו" "אלכס איפה את קבענו בשמונה"
אני לא כל כך יודעת מה לענות אם לספר לו או לא "קרה משהו נורא " אני אומרת בקול רועד
"הכל בסדר , איפה את?"
"אני אדבר איתך יותר מאוחר" אני עונה ומנתקת את הטלפון ישר כל כך הייתי רוצה לשבת ולדבר עם אור על כל מה שקורה בינינו , אבל כרגע אני יושבת ליד ליה מפחדת שהיא לא תקום ועוד 101 דברים עולים לי לראש. בלי לחשוב פעמים אני מתקשר לאחי הגדול רון, אך הוא לא עונה אז אני מחליטה לשלוח לו הודעה "רון אני נמצאת בבית חולים עם ליה, לקחו את אמא בבקשה תחזור אלי" . רון עזב את הבית בדיוק לפני שנתיים , בשנה הראשונה שהכל התחיל כשאבא שלי עזב, אפשר להגיד שהוא ברח רחוק כדאי לא להתמודד, אני לא מאשימה אותו , להפך אם הייתה לי אפשרות לברוח מכל המצב הייתי קמה והולכת ולוקחת איתי את ליה ,אני בכלל לא יודעת עד כמה הוא מודע למצב של אמא.
לאחר שעתים אני שומעת מישהו רץ במסדרון , אחרי שתי דקות רון נכנס בסערה לחדר של ליה , אני בהלם עם דמעות בעיניים והוא לוחש לעברי "אלכס אני כל כך מצטער"
"תישאר לישון איתנו?" אני שואלת כמעט מתחננת , הוא לא עונה רק מהנהן עם הראש ומחבק אותי.
אני ורון קמים בבוקר מהצעקות של ליה ומבינים שהיא קמה, אך אני לא מבינה למה היא צועקת אני מנסה להעיר אותה בעדינות, היא קמה מתנשפת במהירות ורון שואל אותה "ליה הכל בסדר?"
"רון איפה היית היא שואלת?" רון עם דמעות בעיניים אך לא נותן להם לרדת
"עכשיו אני פה ואני לא מתכוון ללכת"
ליה מספרת לו על הסיטיום שלה כמעט בכל לילה על המכות שהיינו חוטפות מאמא ועל זה שאבא שלנו עובר ברחוב עם החברה שלו והוא מתעלם מאיתנו כיאלו אנחנו אוויר, כשהיא מספרת את זה רון לא עומד בזה הוא קם ויצא מהחדר , אני הולכת אחריו ושואלת "רון למה יצאת ככה מהחדר?"
"אני באמת מצטער אלכס שהשארתי אותכן לבד" הוא אומר. אני מחבקת אותו חזק ואומרת "העיקר שאתה פה עכשיו".
YOU ARE READING
מה שיקרה יקרה
Romanceאלכס מקול לומדת בבית ספר תיכון שנה אחרונה , החיים שלה לא יציבים וקשים , כאשר אבא שלה לא נמצא בתמונה ואמא שלה לא "נורמאלית" . לאלכס יש חברה אחת טוב בשם הילי ואת אור גרין , אור היה החבר הראשון שלה להכל. שאיכשהו לא משנה מה הוא תמיד יצוץ בזמן הכי לא מ...
