מה שיקרה יקרה

פרק 48:

****נקודת המבט של אלכס***

אני ורון נכנסנו לחדר שלי, רום לא הייתה שם, התישבתי על המיטה ולא הצלחתי לעקל שאני בהריון, אני עוד ילדה, לא הספקתי כלום עדיין, אני בכלל רוצה ילד בגיל כזה? ועוד אחד שאני לא יודעת מי האבא שלו בכלל? הכל הפך להיות בלגן אחד גדול, לא חלמתי שיקרה דבר כזה "אלכס?" רון קרא לי והוציא אותי מהרחמים העצמים שלי "מה?" שאלתי בשקט "מה את מתכננת לעשות?" הוא שאל "אני לא יודעת, הכל הסתבך" אמרתי ביאוש "אכלס, את לא יכולה לעשות הפלה, מה שיקרה יקרה! את לא יכולה לקבוע מה יקרה" הוא אמר בעדינות "זה באשמתי, אני עשיתי טעות עם שניהם ועכשיו אני לא אדע מי האבא של הילד שלי" אמרתי והדמעות החלו לרדת מעצמן, לא הצלחתי להישאר חזקה "את תדעי אחרי שהוא יוולד" רון אמר, "אני לא רוצה שאור יהיה האבא" אמרתי ורון היה בהלם מוחלט, הוא היה בטוח שאני ארצה אחרת "מה?" הוא שאל "אני לא יכולה להיות איתו, אם אני אביא את הילד הזה, אני לא אוכל לגדל אותו לבד, ואיתן תמיד ישאר אני בטוחה!" אמרתי בטוחה בעצמי, אני יודעת שזה נורא, אם אור יהיה האבא ואיתן יגדל אותו, אבל אף אחד מהם לא צריך לדעת "את לא יכולה לעשות את זה" רון אמר והוא ניסה להישאר רגוע, ראיתי שזה מפריע לו, אבל הוא זה שתמיד אומר לי שאלו החיים שלי ואני מחליטה מה לעשות בהם "אני כן, זה נשמע נורא, אבל אני רק רוצה שלילד שלי יהיה חיים נורמאלים" אמרתי "אם אור האבא מגיע לו לדעת" רון אמר מנסה להילחם "דיי רון החלטתי, אני לא מתכוונת לעשות הפלה, אני לא רוצה להרוג אותו" אמרתי והחזקתי את הבטן, אף פעם לא האמתי בזה, תמיד חשבתי שזה ברכה, אבל בגיל כזה? אני רק בת 18, אני בכלל מוכנה לזה "אני צריכה לדבר עם אמא" אמרתי לרון,והוא הנהנן וקם "מה עכשיו?" שאלתי "אז מתי?" הוא שאל בחיוך, נעלתי נעליים ונכנסנו לאוטו, הנסיעה הייתה ארוכה אבל לבסוף הגענו, מסרנו את התיקים שלנו בקבלה והכניסו אותנו, חיפשתי את אמא שלי בעיניים, ראיתי אותה יושבת בשקט מתעסקת עם האוכל שלה "אמא" אמרתי בשקט והתקדמנו אלייה "אלכס, רון? מה אתם עושים פה?" היא שאלה מופתעת , ניגשנו אליה וחיבקנו אותה, כל כך הרבה זמן שלא הרגשתי את החום הזה מאמא שלי, "אמא, אני צריכה לספר לך משהו" אמרתי, כבר אין לי כוח לספר אותו, אני כל כך מובכת ממנו, יצאתי כל כך טיפשה "מה קרה?" היא שאל בחיוך, היא הייתה נראת כל כך טוב, כמו שאמא אמורה להיראות, היא חייכה וצחקה, ככה זכרתי אותה בתור אמא, ולא כמו שהיא הייתה השנים האחרונות "אני בהריון" אמרתי מבלי להסתכל עלייה "וואו, אלכס" היא אמרה מופתעת, כמו כולם "אני לא יודעת מי האבא, אני הייתי גם עם אור וגם עם איתן" אמרתי מתוסכלת "מי זה איתן?" היא שאלה "זה חבר שלי, ואני ואור לא ביחד ועשיתי טעות" מלמלתי בשקט, פחדתי האנשים שבחדר ישמעו אותי "את לא עושה הפלה!" היא קבעה יותר מאשר אמרה "יש לך תינוק בבטן" היא אמרה טיפה מתרגשת, אבל גם אכזבה נשמעה בקולה "אני רק בת 18, אני לא יודעת מה לעשות, איך אני אצליח להתמודד עם זה?" שאלתי ודמעה אחרת ברחה מעיניי, אמא שלי מיד דאגה למחוא אותה "אני אעזור לך ילדה שלי, אני בסדר, עבדתי על עצמי, אני מבטיחה" היא אמרה בעדינות "תחזרי לבית?" שאלתי אותה והיא הנהנה בחיוך "ליה לא תקבל אותך בכזאת קלות" אמרתי "אני יודעת, אני אעבוד על זה איתה" היא אמרה, כל כך שמחתי שהיא חזרה לעצמה, התגעגעתי להרגשה החמה הזאת, זה משהו היה חסר לי כל כך הרבה זמן "ועכשיו עם הילד, את צריכה לספר לאור ו.." ומיד עצרתי אותה "אני לא רוצה את אור, אני רוצה שאיתן יהיה האבא" אמרתי "אלכס מזה השטיות האלה?" היא שאלה בזלזול "אלו החיים שלי, ואני לא רוצה שלאור יהיה קשר אליהם" אמרתי, מפרדנו מאמא שלי שבעוד שבוע תחזור אלינו, רון לקח אותי לאיתן, סיפרתי לאיתן והוא היה בהתרגשות, הוא כל כך שמח, הוא לא ידע איך זה קרה, הוא כמעט בכה מאושר, לא האמנתי שהחיים יובילו אותי למקרה כזה, העדפתי שהוא לא ידע על מה שקרה עם אור ונמשיך בחיים שלנו כיאלו לא קרה כלום!

-כעבור 4 חודשיים-

אני כבר בחודש 4 הזמן עובר מהר, לא ראיתי את אור, כבר חודשיים, הוא לא יודע שאני בהריון, כשהייתי בחודש 2 לא הייתה לי בטן, אז הוא לא יכל לדעת, יש לי יום הולדת 19 מחר והאמת שאני שונאת ימי הולדת, התעוררתי בבית שלי ליד איתן, כרגע פרשתי מהקולג' , אחרי הלידה אני בטח אחזור, קמתי מהמיטה בזהירות מבלי להעיר את איתן שישן לידי, הלכתי לסלון ואמא שלי הכינה לי קפה, שתיתי בזהירות וליה רצה אלי ואיחלה לי בוקר טוב, אמא שלי לקחה אותה לבית ספר ונשארתי לבד, אחרי בערך 10 דקות איתן קם, הכנתי לו קפה והוא נתן לי נשיקה עדינה על השפתיים "בוקר טוב יפה שלי" הוא אמר ונתן לי נשיקה על הבטן הקטנטנה שגדלה לי "איך את מרגישה?" הוא שאל "אני בסדר מאמי שלי" אמרתי "מחר יש לך יום הולדת!" הוא אמר בהתרגשות, אם אור היה פה הוא היה יודע שאני שונאת ימי הולדת ולא היה עושה מזה עניין "אל תעשה מזה מעניין, אני שונאת ימי הולדת!" אמרתי "אל תדאגי חיים שלי!" הוא אמר בחיוך.