מה שיקרה יקרה

פרק 52-פרק לפני אחרון

בתמונה-הילד של אלכס ואור-

***נקודת המבט של אלכס**

עברו יומים מאז שילדת את הילד של אור, המחשבה הזאת שוברת אותי, ניסיתי להתחמק מהשיחה עם רון, אני יודעת שיש לו המון מה להגיד בקשר לזה, האיזשהו מקום אני יודעת שהוא צודק. "את לא יכולה לעשות את זה לאו.." רון אמר בסערה כשהוא נכנס לחדר, הוא הבחין באיתן ומיד הפסיק, הוא נעמד לידי הפנים שלו היו עצבניות, הוא כעס עלי, באיזשהו מקום אני די מבינה אותו, אבל אני החלטתי ואני שלמה עם החלטה, לפחות ככה אני אומרת, בתוך תוכי הודתי לאלוהים שאור האבא, כל כך קיוויתי שזה אור, אבל הינה אור האבא ואין לי מושג מה לעשות, אני יודעת  שאני אצטרך לגלות לאיתן, אבל לא עכשיו, עכשיו אני צריכה אותו לידי, זה נשמע נורא אני בטוחה, אבל זה מצב. לפתע נכנסה אחות לחדר, היא העירה אותי מהמחשבות שלי "אלכס? אלכס מקול?" היא שאלה ואני הנהנתי לחיוב "בעוד 3 שעות את משתחררת, אני אביא לכן את הילד שלך ותוכלי לעזוב "אני צריך לדבר עם אלכס" רון אמר ונעמד על רגליו "אבל אני בדיוק.." איתן ניסה לדבר, אך רון מיד השתיק אותו "להתראות" רון אמר וזרק לעברו מבט מאיים "אני אלך לארגן את הבית, אני אבוא לאסוף אותכם יותר מאוחר" הוא אמר וידעתי שהוא לא מתכוון לרון "אתה תיהיה נחמד" הזהרתי את רון "עכשיו את תסבירי לי הכל!" רון קבע "הסברתי לך, וזה המצב" אמרתי "לא אלכס, זה לא המצב את לא מבינה שהמצב הזה לא שפוי" הוא אמר בעצבים "דיי רון אלו החיים שלי, אתה תמיד דואג להזכיר לי שאני עושה בהם מה שאני רוצה" אמרתי והרמתי את קולי מעט "איתן לא האבא וכדי שתפנימי את זה" הוא צעק מעט, לפתע ראיתי את איתן מביט עלינו, הוא עמד בפתח הדלת "מה אתה עושה פה?" שאלתי "שכחתי את המפתחות שלי" הוא אמר ולקח אותם "ויש לי מזל שהגעתי, כמה זמן חשבת להסתיר את זה ממני אה?" הוא שאל העצבים, בחיים לא ראיתי את איתן כל כך עצבני, הוא היה נראה שבור "אני.. איתן.. תן לי להסבי.." מלמלתי, לא היה לי שוב דבר להסביר לו, אין שום הסבר לשקר כזה "לא אלכס, אני עוזב, אל תחפשי ואל כלום יותר" הוא אמר ויצא מהחדר, אפילו לא טרחתי ללכת אחריו, ידעתי שאין לי מה, פגעתי בו, ואין לי דרך להתנצל על זה, זה לא סתם עוד שקר קטן, "אלכס.." רון אמר בשקט "לא, זה מגיע לי, שיקרתי לו וגם לאור" אמרתי, הוא התרומם לכיווני וחיבוק אותי, לרגע הרגשתי שהכל בסדר, אבל פתאום נזכרתי שלא "את חייבת לדבר עכשיו עם אור" הוא אמר "לא רון נו דיי" אמרתי, כבר לא היה לי כוח באמת, "תקשיבי אלכס, זה ג'ק, הוא הכריח אותו לעשות את זה" רון מלמלתי בשקט "מה ג'ק אבא?" שאלתי, לא הבנתי למה הוא מתכוון "ומה אבא הכריח אותו לעשות?" שאלתי בזלזול "הוא לא אבא שלנו" רון אמר, הוא לא הסתכל עליי, לא הבנתי למה הוא אומר דבר כזה, אומנם הוא לא עזב אותנו לפני כמעט 4 שנים אבל הוא עדיין אבא שלנו "מה זה השטיות האלה?" שאלתי וגיחחתי קלות "ג'ק הכריח את אור למכור בשבילו סמים!" רון אמר בשקט, ואני אפילו לא הצלחתי להגיב למה שאי שומעת "והוא סיפר לו, שאמא הייתה נשואה למישהו אחר וכשאת רק נולדת ואני הייתי בן 3 הוא עשה תאונה ומת, רק ליה הילדה שלו" הוא מלמלתי בשקט, שמעתי את הצער שבקולו, ואת הכאב והרגשתי בדיוק את אותו הדבר, כל החיים שיקרו לנו? ולמה ככה אני צריכה לגלות את זה "והוא אמר לאור שאם הוא לא יפרד ממך אז הוא יהרוג אותך" הוא אמר ובאמת שנשברתי, הוא היה אבא שלי, גם הוא לא היה אבא שלי האמיתי , איך הוא בכלל מסוגל להגיד דבר כזה, "אני מצטער" הוא אמר וחיבק אותי חיבוק אותי "למה זה מגיע לי רון? אני אפילו לא נתתי לאור הזדמנות להסביר את עצמו, ועכשיו איבדתי אותו לתמיד" אמרתי הדמעות כבר ירדו מעצמן, לא הצלחתי להחזיק אותם "אני ממש מצטער" רון אמר, בשקט, הוא התנתק ממני ולקח את הטלפון ויצא מהחדר לדבר בשקט.