נכנסתי אל שער בית הספר, מוכנה לעוד יום חסר פואנטה בבית ספר. אנאבל, אלינור וכריסטין קידמו את פניי כשנכנסתי לכיתה. "בוקר טוב" חייכתי לעברן וחיבקתי כל אחת, מתיישבת לידן ומתפללת שהצלצול לא יגיע, היה לי פשוט נוח לשבת ולדבר עם החברות הכי טובות שלי על הבוקר, ללא דאגות. שלא תחשבו ששכחתי את מליסה, היא עדיין החברה הכי טובה שהייתה לי עד כה, ואני מתגעגעת אליה כפי שלא התגעגעתי לאף אחד. כשסיפרתי לה על אסף היא קרנה משמחה, היא שמחה שהמשכתי הלאה, היא כל כך שמחה שעכשיו יהיה לי מישהו חדש, שיעביר את הדיכאון שרבץ עליי מג'ון.
"איפה אסף?" כריסטין השקטה שאלה אותי, מעירה אותי ממחשבותיי. "כבר התרגלתן שאני והוא באים ביחד אה? זה מדי פעם ככה, אנחנו לא יכולים להיות דבוקים אחד לשני כל היום."
"הוא החבר הראשון שלך?" אנאבל שאלה לפתע. זה הרס לי את האווירה הטובה שהרגשתי. הסטתי את מבטי הצידה, בוהה בלא נודע. "לא.." מילמלתי.
"אה.." היא מילמלה, לא מוסיפה בנושא שום מילה. אולי היא הבינה שלא כל כך בא לי לדבר על זה. האנשים היחידים שיודעים עליי ועל ג'ון היו בניו יורק, אבל היחידים שיודעים על הפרידה הנוראית הם ההורים שלי ומליסה. אפילו לאסף לא סיפרתי על ג'ון, אני לא חושבת שזה נחוץ ולא נעים לי להיזכר בזה בלשון המעטה. אני יכולה למרר בבכי כשאני נזכרת בפרטים הקטנים ובזוג המושלם שהיינו, ואז.. ואז המכה הגדולה שהוא הנחית עליי. מכה שלא ידעתי מאיפה באה לי, לא הייתי מוכנה לכך, זה בא משום מקום, וזה ריסק את הלב שלי לאלף שברים וחתיכות קטנות, שעם הזמן הצלחתי להדביק אותן מחדש, אבל הלב פצוע, והוא לעולם לא יחזור להיות מה שהיה. לעולם לא אצליח להשיב את הלב שלי לקדמותו.
כשהצלצול המבשר רעות הגיע, נאנחתי ונכנסתי עם כסאי אל תוך השולחן הריק, אסף מאחר. עברו חמש דקות, ואף אחד לא היה בכיתה מלבדי ומלבד אנאבל, כריסטין ואלינור. גם המורה לתנ"ך שבחיים לא מאחר לשיעור, איחר הפעם. צעקות הגיעו מכיוון המסדרון, גורמות לי ולבנות להפנות את מבטינו אל מחוץ לכיתה ומיד לקום ולצאת החוצה, לראות במה מדובר. "עוד לא ראינו דם!"
"יאללה מכות!"
"תכניס לו!"
"והוווו"
"איזה בוקס! אחי קבל אותם!"
"אני נשבע שהם מעולים!"
התקדמתי לעבר המעגל שהקיף כנראה שני ילדים שרבים מכות. כשדחפתי כמה ילדים מהשכבה הצידה, פלטתי צעקה שגרמה לכל השכבה לסתום את הפה, ולעצור את שני הנערים מהריב הלוהט. שני הנערים האלה לא היו אחרים מאשר ג'סטין ואסף. "מה עובר עליכם?!" אמרתי לאחר שעיכלתי את המתרחש. הדממה שררה במסדרון שלפני דקה היה רעשני וקולני ברמה מחרידה. היה אפשר לחתוך את השקט עם סכין, ועוד יותר את המתח ששרר שם. "אתם.. אני לא מבינה אתכם! מה לעזאזל לא בסדר?!"
YOU ARE READING
Love Or False - Justin Bieber Fanfic
Romanceג'סטין ביבר הוא אחד מהכנופיות המסוכנות בעולם. פצצות, כלי נשק וסמים הם החיים שלו. אף אחד לא ידע שיתרחש בינו לבין ילדה בת שבע עשרה רומן. "את.. את משהו מיוחד. אבל אולי אני פאקינג לא מספיק טוב בשבילך, אולי מגיע לך מישהו אחר." הוא מתוודה. "אני רוצה להיות...
