"אנג'לינה!" שמעתי את אמא שלי צורחת.
"מה את רוצה על הבוקר?! לשגע אותי?!" החזרתי בחוצפה. לא אכפת לי, היא עשתה את הדבר הכי נורא בשבילי כשהחליטה עם אבי שנעבור ללוס אנג'לס.
"אם לא תואילי בטובך לקום אני ואבא נעזוב אותך ללוס אנג'לס ואת תישארי פה!" היא חיממה.
"אולי ככה עדיף באמת!" צרחתי חזרה.
קמתי בחוסר רצון, עייפה ומותשת מהלילה ללא השינה שלי. כל הלילה חשבתי רק על מה יקרה כשאגיע ללוס אנג'לס, ומה יקרה כאשר אצטרך להיפרד ממליסה, החברה הכי טובה שהייתה לי, ומכל בית הספר שלי, החברים, השכונה, הכל ..
נכנסתי לחדר המקלחת, שוטפת פנים ומצחצחת שיניים בעייפות. "אנג'לינה!! צאי לבית הספר שלך!" עד כמה היא יכולה להיות מרגיזה? "תעזבי אותי בשקט אני כבר יורדת" החזרתי. נכנסתי שוב לחדרי, מורידה את הפיג'מה שהייתה לי ומחליפה לסקיני ג'ינס שחור וחולצה אדומה עם משבצות שחורות מכופתרת, הכנסתי צד אחד שלה לתוך הסקיני ואת הצד השני השארתי בחוץ. עשיתי את כל הנדרש, מייק אפ, אודם אדום ומסקרה שחורה. לאחר מכן השפרצתי על עצמי בושם, נעלתי את נעלי האולסטאר השחורות שלי, לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה במדרגות.
"אנחנו באמת חייבים לעבור, אמא?" שאלתי אותה ברכות כשהיא עומדת במטבח.
"כן אנג'ל, אני מצטערת, אני יודעת שזה קשה בשבילך אבל אני מבטיחה לך שאת לא תתחרטי לאחר שתתגלי ללוס אנג'לס.."
"מקווה" אמרתי ונשקתי לה ללחי. יצאתי מין הדלת , ממלמלת לעצמי שזה היום האחרון שלי בתיכון גרין. הדרך הייתה קצרה, הלכתי ברגל והבנתי למה אני כל כך אוהבת את השכונה שלי, העיר שלי. השכונה כל כך שקטה ויפה , מלאת צמחייה, והעיר מדהימה, מלאת אורות ואנשים שמתרוצצים בין חנויות, תנועה בכביש, והכל כל כך יפה, מתאים, הכל כל כך בשבילי.
הגעתי לבית הספר, וגיליתי שאיחרתי לשיעור השני, אז חיכיתי כמה דקות שיישמע הצלצול והתלמידים יצאו להפסקה, ממילא אני הולכת לאחר שהיא תיגמר, היום הזה הולך להיות לי קצר פה. והנה הצלצול נשמע והתלמידים מהשכבה שלי שאני כל כך אוהבת התפזרו בשטח, ובמקודם או במאוחר ידעתי שהדמעות יגיעו.
"אנג'ל!" מליסה שלי צעקה ורצה לעברי בחיבוק גדול. התחבקנו למשך כמה דקות, לא מפסיקות לבכות. טבעתי את ראשי בכתפה, יודעת שהותרתי את החולצה שלה רטובה, אבל גם ידעתי שזה כלל לא אכפת לה. "אני כל כך אתגעגע.." היא מילמלה כשהרגשתי את דמעותיה בצוואר שלי. "אני מצטערת.." נשקתי ללחי שלה, וכשהרמתי את ראשי גיליתי שהילדים מהשכבה שלי עומדים סביבי וסביב מליסה.
"אני אתגעגע לכולכם!" יבבתי וחיבקתי כל אחד בנפרד.
--
הגעתי הביתה, לוקחת את המזוודה שכבר ארזתי אתמול בערב. אני אתגעגע לחדר שלי, לבית שלי. ירדתי במדרגות, רואה את אמא שלי ואבא שלי עומדים בפתח הדלת, גם כן עם המזוודות שלהם. "קדימה אנג'לינה, אנחנו עוזבים".
נכנסנו למכונית ואבא שלי העמיס את המזוודות בתא המטען. ידעתי שאני לא צריכה להביא הרבה בגדים, נעליים ושאר הציוד כי הכל אני הולכת לקנות שם, בלוס אנג'לס.
--
הגענו לשדה התעופה, מראים את הדרכונים שלנו, שמים את המזודות ועולים אל המטוס.
"המטוס ימריא בעוד כחמש דקות, הטיסה תיערך כחמש שעות בדיוק" הייתה קריאה ממישהי עם קול מעצבן. לעזאזל אני הולכת לשנוא פה את הכל, גם את המושבים של המטוס הארור.
כעבור חמש דקות, קראו: "נא לחגור, אנו עומדים להמריא" נאנחתי בשקט וחגרתי.
המטוס החל להמריא.
לוס אנג'לס, היי.
_______________________________________
טווווב אז זה באמת די משעמם וקצת קצר אבל תתמודדו זה פרק ראשון. מקווה שיהיה יחס, הצבעות ותגובות(:
לגבי תמונות שאני אשים בכל פרק: לפעמים אני אשים תמונות סתם יפות שמתאימות לפרק או לתיאור שיש בו, לפעמים אני אשים תמונות של חלק מהדמויות, אבל על הדמות של אנג'ל אני לא כך סגורה ואני רוצה שתדמיינו אותה לפי איך שאתן רוצות, זה מה שאני מעדיפה נכון לעכשיו ..
YOU ARE READING
Love Or False - Justin Bieber Fanfic
Romanceג'סטין ביבר הוא אחד מהכנופיות המסוכנות בעולם. פצצות, כלי נשק וסמים הם החיים שלו. אף אחד לא ידע שיתרחש בינו לבין ילדה בת שבע עשרה רומן. "את.. את משהו מיוחד. אבל אולי אני פאקינג לא מספיק טוב בשבילך, אולי מגיע לך מישהו אחר." הוא מתוודה. "אני רוצה להיות...
