הוא הלך.. סוף סוף. נשארתי דוממת במסדרון, שומעת את דפיקות ליבי החזקות שלאט לאט נהיות חלשות, הן מאיצות ואני משתגעת. למה הוא לא נראה לי כזה נורא? למה הוא נראה כל כך מלחיץ מרחוק, ופתאום כשהוא לידי הוא נהפך למישהו לגמרי אחר? החלטתי להיכנס סוף סוף לכיתה כי הבנתי שאני כבר מאחרת יותר מדי, ולא, זה לא מה שרציתי לעצמי בלוס אנג'לס. הבטחתי לעצמי שבתיכון לארנס אני אשקיע, כי בגרין זה לא עבד, ולא אשקר, יש לי פוטנציאל רב, אבל זה הכל תלוי בדבר אחד - הרצון שלי.
פתחתי את דלת הכיתה, ציפיתי לעיניים חודרות מכולם, ציפיתי למבט מזלזל מאת הבלונדה הפתטית, ובעיקר מבט חמור מהמורה שילמד באותה שעה, אך זה לא קרה, כי למעשה הכיתה דממה, ואיש לא היה בה. הדבר היחיד שהרעיש היה המזגן שהקפיא אותי יותר מדי וגרם לי לצמרמורת קלה בידיים וברגליים שלי, לכן מיד יצאתי משם והתחלתי לתהות באיזה חדר הם נמצאים, ומכיוון שלא הכרתי פה כלום - בטח שלא את המספרים של הכיתות, וגם לא את המקצוע שיש עכשיו, לא היה לי שמץ של מושג מאיפה להתחיל. לארנס גדול, גדול מאוד.
אז פשוט הלכתי למקום היחיד שהכרתי - המזכירה. זה גם המקום היחיד שלא רציתי ללכת אליו, כי המדריכה הממורמרת הזאת לא באה לי בטוב מלכתחילה, אבל אין מה לעשות, צריך להתפשר לפעמים. אז צעדתי במהירות, יורדת במדרגות מין הבניין של התיכון, מתקדמת לעבר הבניין של ההנהלה. נכנסתי עם קצת ביטחון עצמי ירוד, עדיין לא הכרתי פה אף אחד והתביישתי מהכל. היה שם מסדרון צר וארוך, שלאורך כל קירותיו "קושט" בתמונות של המחזורים הקודמים.
"ה.. המזכירה," פציתי את פי כשנכנסתי לחדר שלה שהיה במקביל אל חדר המורים, מרחק קצר בלבד. התקדמתי אל עבר השולחן הגבוה שלה. "אני לא יודעת איפה הכיתה שלי נמצאת, את יכולה בבקשה לעזור לי?" שאלתי בנימוס. היא עדיין לא הסתכלה אליי, למרות שעברו כמה שניות, מה שהרתיח אותי מחדש. היא הייתה עסוקה במסמכים ובמחשב שלה, מקלידה דברים ומדפיסה המון דפים. שתקשיב קצת לביקורות שמעבירים עליה, במיוחד שזה היה לפני זמן קצר! היא רק הינהנה בראשה ואמרה: "אה אה.."
"את מתכוונת לעשות לגבי זה משהו? אם לא אני פשוט אלך למנהל." התעצבנתי. "את מוכנה לחכות כמה דקות? אני עסוקה!" היא עוד פעם צעקה עליי. "תסתמי את הפה שלך כבר, תדברי יפה לתלמידים, את פשוט אישה זקנה וממורמרת," ידעתי שפגעתי בה, אבל מה אכפת לי בכלל? "ועכשיו ברשותך, אני הולכת למנהל" מילמלתי כשהיא הייתה פעורת עיניים. שתלך לעזאזל מצידי.
דפקתי על דלתו של המנהל שהיה בתוך החדר של המזכירה. החדר היה משמאלה של המזכירה, והוא היה ארוך ובסופו של השולחן ישב המנהל, כך שהיא לא יכלה לראות מה קורה בפנים גם אם הדלת הייתה פתוחה. אני חושבת שהחדר שלו נחמד, עם תמונות נחמדות של אגרטלים ופרחים, ובכל פינות החדר היו עציצים. "מה קרה אנג'ל?" הוא שאל לאחר שנתן לי אישור להיכנס פנימה. כאבו לי הרגליים, מאז הקפיטריה לא ישבתי אפילו פעם אחת, ונאבקתי והתרוצצתי הרבה, אז התיישבתי מול המנהל. "אני לא מוצאת את הכיתה שלי, כנראה שהם בחדר אחר, אני לא יודעת מהו המקצוע או מהי הכיתה שהם נמצאים בה, אז באתי לשאול את הזקנה הממורמרת שלך," אמרתי וסימנתי בידיי משהו לא ברור. "והיא ממש לא יודעת לקבל תלמידים חדשים, לפחות לא אותי."
YOU ARE READING
Love Or False - Justin Bieber Fanfic
Romanceג'סטין ביבר הוא אחד מהכנופיות המסוכנות בעולם. פצצות, כלי נשק וסמים הם החיים שלו. אף אחד לא ידע שיתרחש בינו לבין ילדה בת שבע עשרה רומן. "את.. את משהו מיוחד. אבל אולי אני פאקינג לא מספיק טוב בשבילך, אולי מגיע לך מישהו אחר." הוא מתוודה. "אני רוצה להיות...
