Love Or False - Justin Bieber Fanfic

פרק 27 - ריקנות

בתמונה: מייק מהכנופיה.
--------------------------------------------------------
(עדיין מנקודת מבט של ג'סטין)

אני באמצע הנסיעה, בדרך הביתה. אני מרגיש ריקנות. זאת המילה היחידה שיכולה לתאר את המצב שלי, את ההרגשה שלי, את התחושה שלי.

אני מגיע כעבור שבע דקות לבית שלי. אני חונה, יוצא ממכוניתי ונועל אותה. כשאני נכנס הביתה אני זורק את המפתחות על השולחן ואז אני מתיישב על הספה. אני מדליק את הטלוויזיה, מעביר את הערוצים ללא הפסק. שום דבר לא מעניין אותי.

אני חולץ את נעליי ונשכב על הספה. אני מכבה את הטלוויזיה ועוצם את עיני, בניסיון להירדם. המחשבות לא מאחרות להגיע, ואני מדמיין במוחי סיטואציה שבה אנג'ל מחליטה לשכוח ממני ולזרוק אותי מכל המדרגות. האמת, זה אפשרי. והאמת? זה גם מגיע לי.
אולי היא תקבל אותי, אבל יהיה לה כל כך קשה להחליט לסמוך עלי שוב.

אני מהרהר, אני חושב, אני מדמיין. אני נופל לתרדמה, וקם מספר שעות אחרי.

-

השעה היא חמש בצהריים. הברזתי מבית הספר. טוב, זה לא ממש מעניין אותי. אני משפשף את עיניי ושוטף את פניי. אני מסתכל במראה, ורואה בן אדם שבור, שאין בו כל תכלית לחיות בכלל. אני מפשל שוב ושוב, אני גורם לה להיפגע שוב ושוב, והפעם זה השיא. מה אני שווה בכלל?

הבטחתי לה שאעשה ממנה מלכה, אבל למעשה בגדתי בה כמו זין, וזילזלתי בה כמו חרא. אני נכנס לחדר שנתתי לה לשהות בו. לראשונה אני רואה אותו כחדר עם זיכרון טוב וחיובי, ולא כחדר הסטוצים הפרטי שלי. אני גם לראשונה מריח בו ריח של אישה עדינה, טובה, מוכרת ואהובה, ולא ריח חריף של אלכוהול מהול בסיגריות.

סיגריות. אני צריך סיגריות. אני יורד במדרגות ויוצא מחצר ביתי. שם אני תוחב סיגריה לפי, מצית אותה ומתחיל לעשן. אני כזה עלוב. אני מסתכל על הדשא שבחצרי, העצים, האוויר הטהור שאני מקלקל בעזרת החומרים הרעילים שבסיגריה שאני מעשן.

אני חושש ליפול לבור ללא תחתית. אני מפחד ממה שההתרחקות שלה תגרום לי. אני מפחד שזה יוציא אותי ממאזן השפיות, ושאחזור להיות מפלצת חסרת הבנה. אני דואג לעצמי, ובעיקר לה. אני תוהה לעצמי מה איתה, מה היא עושה עכשיו, על מה היא חושבת, מה היא מרגישה, מה היא חושבת עליי, מה היא מצפה ממני שאעשה. אני גם מקווה שאנאבל מהווה לה כמפלט, וכשמישהי שהיא יכולה לדבר איתה על הכל, ועם זאת להשכיח ממנה את הרע שהיא מרגישה כרגע, בגללי.

אני מצית עוד סיגריה, ועוד אחת, ועוד אחת, עד שגמרתי חפיסה שלמה. אני מזיק לבריאות שלי וזה אפילו לא אכפת לי.

אני נכנס הביתה ושוב מתיישב על הספה. אני מדליק את הטלוויזיה, ובודק את ערוץ החדשות.

"אמיליה פיליה, בת השמונה עשר נאנסה ונרצחה הלילה בידי עבריינים. המשטרה עושה מאמצים כדי למצוא את הפושעים," אני שומע את קריין החדשות אומר.