Forbidden Love

פרק 4

אני הולכת לפי הנחיותיו של כריסטיאן לכיוון חדר האחות. אני נושמת עמוק ועוצרת את הדמעות מלרדת. לעזאזל. חשבתי שהוא נחמד, אבל כנראה שטעיתי. מי המטומטם שנותן לתלמידיו להשפיל אחרים ולהרביץ להם, ועוד לעמוד ולהסתכל מבלי לעשות דבר?! אה, נכון, כריסטיאן.

אני נאנחת ולאחר חיפושים מוצאת את דלת חדר האחות. אני דופקת ופותחת לאחר שמישהי קראה לי להיכנס. "שלום," אני אומרת וסוגרת את הדלת מאחוריי. "את, אמור, נכון?" היא שואלת אותי. איך היא יודעת את שמי? "איך?" אני שואלת בבלבול. "כריסטיאן אמר לי שתגיעי." היא משיבה ועיניי נפקחות בפליאה.

הוא אמר לה שאני אמורה להגיע? מה עובר על המורה הזה? "אה." אני מלמלת בתשובה ומסדרת את שיערי.  "הנה, קחי," היא מושיטה לי משחה ואני לוקחת אותה ומכניסה אותה לתיקי. "המשחה הזאת אמורה להקל על כאבי הגב ולרפא את הנזק שנגרם. את רק צריכה למרוח אותה על גבך כמה ימים וזהו. אני ממליצה לך לעשות זאת עם חברה, שתעזור לך, כי לבד את לא תצליחי." היא מוסיפה ואני מהנהנת בהבנה.

מאיפה אני אשיג מישהי שתעזור לי? הרי אין לי אף אחד. "אוקיי, תודה רבה." אני מודה לה ויוצאת מן החדר. אני ממשיכה ללכת במסדרון ויוצאת ממנו, ישר לרחבה הגדולה שמפוצצת מתלמידים. אני עולה במדרגות ופונה אל דלת מגורי הבנות, והולכת לחדרי.

מזל שקרוליין הביאה לי את המפתחות לפני שהיא יצאה מהכיתה. אני פותחת את הדלת ונכנסת לחדר, סוגרת את הדלת ומניחה את תיקי על הרצפה, ליד המיטה. אני חולצת את נעליי ונשכבת בזהירות על המיטה. אני עוצמת את עיניי ומרגישה איך העייפות משתלטת עליי ונרדמת לאט לאט.

******

יומיים עברו מאז המקרה ובנוסף אני לא יצאתי מן החדר במהלך היומיים האלו. לא דיברתי עם אף אחד, לא שיש לי עם מי. הילדה השלישית שאיתנו בחדר בקושי נמצאת בו. חוץ מלישון היא לא נמצאת בכלל, אז גם איתה אני בכלל לא מדברת.

וקרוליין כל הזמן ניסתה וניסתה אך חוץ מלעזור לי עם המשחה לא דיברתי איתה בכלל. לפעמים כשהביאה לי את החומר אז היא הייתה מדברת איתי ומסבירה לי, אך אני לא הייתי פונה אליה ומבקשת ממנה דברים, אני רק הייתי מודה לה וזהו.

אחרי שקורליין נכנסה לפני יומיים לחדר וראתה אותי עם המשחה ביד, התגברתי על הבושה שחשתי באותו הרגע וביקשתי ממנה שתעזור לי למרוח את המשחה על גבי. זה כל מה שעשיתי איתה ביומיים הלאה. היא שאלה שאלות אך לא הסכמתי לספר לה את האמת.

היא הבינה זאת וויתרה, ולכן כל פעם היא מורחת לי על הגב בשקט ורק התודה שמגיעה אחרי הייתה נשמעת באוויר. בדיוק כמו עכשיו, אני יושבת על המיטה עם המחברת והספר שלי כשאני משלימה חומר שפספסתי, וקרוליין מורחת לי משחה על הגב.