Forbidden Love

פרק 44

לאחר שסיימתי לארוז ויצאתי מהחדר, הלכתי אל רחבת הכניסה שם כריסטיאן כבר עמד עם המזוודה שלו והמנהל מולו בפרצוף זועם. "אמור, גשי הנה." המנהל פנה אליי וכך גם הפרצופים של התלמידים שהיו באזור, והתסכלו על המתרחש.

"דיברתי עם בית האומנה שלך ואת חוזרת אליו. תיגשי אל תחנת האוטובוס הקרובה, שם יאספו אותך." הוא אמר לי והנהנתי בהבנה. "לכי." הוא הוסיף. התקדמתי אל היציאה ויצאתי מהפנימייה. היה לי ברור שלא אלך אל תחנת האוטובוס, ולכן הלכתי אל החנייה, שם אני אמורה לפגוש את כריסטיאן.

לאחר דקות ארוכות, בהן חיכיתי לכריסטיאן, סוף סוף, הוא הגיע אל החנייה עם המזוודה בידו. "היי, מה יש?" שאלתי בדאגה לאחר שראיתי את פרצופו של כריסטיאן. "סתם, קשה לי אם זה שדוד שלי מאוכזב ממני, אבל אני יכול לחיות עם זה." הוא ענה ופתח את רכבו.

"הבנתי..." מלמלתי בעצבות. כריסטיאן לקח את המזוודה שלו ואת המזוודה שלי והכניס אותם לתא המטען. "תיכנסי בינתיים." הוא הציעה כשסגר את תא המטען. נכנסתי אל המושב שעל יד הנהג וחגרתי.

כריסטיאן נכנס דקה אחריי והתניע את הרכב. "יהיה בסדר, נכון?" שאלתי כשכריסטיאן החל בנסיעה. "אני מקווה, מאחר ואמי בטוח יודעת על הפיטורים שלי, ואז היא תספר לאבי ואז בכלל יהיה בלאגן גדול. אבל בכל זאת, אני מאמין שיהיה בסדר." הוא ענה והנהנתי.

"אני מקווה שאתה צודק." אמרתי בעודי נשענת על החלון. "תישני קצת, ככה תהיי רגועה." הוא הציע והמהמתי. "רק לפני," עניתי וכריסטיאן פנה אלי בהמהום, כאשר פניו מופנות אל הכביש. "מה עם בית האומנה? הם בטח מחכים לי."

"אה, בזמן שחיכית לי רצתי אל תחנת האוטובוס ופגשתי את מנהל בית האומנה שלך. אמרתי לו שיש שינוי בתוכנית, ושאת לא חוזרת איתו. כמובן שלקח לי זמן לשכנע אותו, אבל לבסוף הצלחתי ואני גם אצטרך ללכת מחר אל בית האומנה ולדבר עם המנהל שם על המסמכים שלך וכל זה, כדי שתוכלי באופן חוקי לגור אצלי." הוא ענה.

שתקתי והבטתי בכריסטיאן שרק הגניב לי מבטים תוך כדי תשובתו. "אוקיי," עניתי לו בחיוך. בתוכי הייתי מאושרת מכך. כריסטיאן חייך גם הוא, ואני גיחכתי בזמן שחזרתי להישען על החלון. ולאחר כמה דקות, נרדמתי.

*****

הרגשתי על גופי ידיים שמנערות אותי. "אמור, הגענו, תתעוררי." שמעתי את קולו של כריסטיאן שהעיר אותי משנתי. התמתחתי ויצאתי לאחר מכן מהרכב. "ישנת טוב?" כריסטיאן שאל לאחר שהוציא את המזוודות מצא המטען. "כן," עניתי והתקדמתי אל כניסת ביתו.

הבית היה יפה מבחוץ, והנחתי שהוא גם יפה מבפנים. כריסטיאן התקדם אל הדלת עם המזוודות הוציאו מכיסו את מהמפתח. הוא פתח את הדלת וסימן לי להיכנס. כאשר נכנסתי, מראה הבית אישר לי את המחשבות, והבית באמת היה יפייפה.