Forbidden Love

פרק 42

איי, לעזאזל. איך זה תמיד קורה לי? התקרבתי עוד קצת בכדי לשמוע יותר טוב. "ששש... אתה נורמאלי? מה אתה צועק את זה?" כריסטיאן שאל בדאגה. "מה?" דניס מלמל בזמן שכריסטיאן תפס בידו והכניס אותו לתוך הכיתה.

רציתי לשמוע על מה הם מדברים, אבל לא היה לי איך. הסתובבתי חזרה לכיוון כיתתי, אך אז התחרטתי. לא. אני רוצה לדעת על מה הם מדברים. הסתובבתי לכיוון הכיתה בה דניס וכריסטיאן נמצאים וניגשתי אליה.

פתחתי את דלת הכיתה ונכנסתי פנימה, פוגשת בבהלה שתקפה את כריסטיאן. "מה את עושה כאן?" כריסטיאן שאל אותי. "אני רוצה לדעת מה אתה אומר לו." עניתי והתיישבתי מולם. "זאת החברה שלך?" דניס שאל והצביע עליי.

"שתוק כבר," כריסטיאן סינן והחטיף לראשו של דניס כאפה קטנה. "אבל עכשיו ברצינות." כריסטיאן הוסיף והתרחק מדניס. "אל תספר לאף אחד." דניס שתק והעביר את מבטו ביני לבין כריסטיאן. "אתה יודע שאתה עובר על חוק-" "דניס!" כריסטיאן קטע את דברי דניס בצעקה.

"בסדר, בסדר. רק בגלל שאתה חבר טוב שלי אני לא אספר." דניס ענה והרגשתי הקלה. איזה יופי. "אמור, תחזרי לכיתה." כריסטיאן ביקש ממני והנהנתי. "בסדר." מלמלתי ויצאתי מהכיתה. הלכתי אל כיתתי, עדיין חוששת מזה שמישהו יודע את הסוד שלנו.

למרות שדניס הבטיח שהוא לא יספר, ולמרות ההקלה שהרגשתי באותו הרגע, אני עדיין טיפה חוששת. מה יקרה והם פתאום יריבו ואז דניס ירצה לנקום והוא ילך ויספר ו- די! אוח, אני סתם נכנסת לסרטים.

נכנסתי אל כיתתי והתיישבתי במקומי. "מה קורה עם הילדה המוזרה של הפנימייה?" קמרון החליט לבוא ולעצבן אותי. לעזאזל, אני שונאת את הבן אדם הזה. "מוזרה? לא יכולת למצוא קטגוריה יותר טובה בשבילי?" שאלתי בציניות.

"פשוט סתמי. באתי להציע לך משהו." הוא ענה ומיהרתי לסרב. "העולם יחרב, אני לא אהיה העוזרת שלך." סיננתי בכעס. חשבתי שכבר עברנו את זה. "לא, אל תדאגי. לא באתי בשביל זה." הוא ענה.

"אז בשביל מה?" שאלתי בחשש. "תראי, אני רוצה שתהיי חברה שלי." הוא השיב. "מה?! אין שום סיכוי שבעולם שאני אהיה חב-" קמרון שם את ידיו על פי והשתיק אותי. "תרגעי, זה לא מה שאת חושבת." הוא אמר והוריד את ידיו.

שילבתי את ידיי על חזהי ורקעתי ברגלי. "אז תסביר לי." קמרון נאנח ושפשף את מצחו. "ג'וזפין לא מפסיקה להציק לי ולראות אם השתנתי וכל החרא הזה. אז זהו, שלא השתנתי ואני רוצה לגרום לך לחשוב שכן-" "אז תשכח מזה, כי אני לא עומדת לעזור לך."

קטעתי את דבריו וקמרון גלגל את עיניו. "אני רוצה שתהיי חברה שלי כדי שאני אוכל לסלק אותה מדרכי. כדי שהיא תראה שהשתנתי, כי הנה, הילדה השנואה עליי ביותר הפכה לבת הזוג שלי, מבינה?" הוא המשיך והנדתי בראשי לשלילה.

"אני לא אהיה חלק מהשגעונות שלך, קמרון. תשכח מזה." סירבתי וקמתי מהכיסא, אך ידו של קמרון תפסה בידי והושיבה אותי בחזרה. "את כן." הוא אמר ומשכתי את ידי מידו. "ולמה לי?" שאלתי עצבנית. "כי יש לי משהו שעלול להזיק לך." הוא ענה וגלגלתי את עיניי.

"אני לא מאמינה לך," אמרתי וקמתי אליו. "לא אתה ולא שום דבר אחר יגרום לי לחזור בי." הוספתי והרחקתי את קמרון מהמקום שלי. חייכתי אליו חיוך מאולץ וחזרתי למקומי. אני רק מקווה שהוא לא יתנקם בי על כך שסירבתי לו. אחרת אני אהיה בצרות.

חיכיתי למורה לגיאוגרפיה שתיכנס ותתחיל ללמד. לאחר שהיא נכנסה, היא ביקשה לפתוח את הספר בעמוד 104. פתחתי את הספר והקשבתי לפול שהתחיל לקרוא את העמוד, לאחר שהמורה ביקשה ממנו לקרוא. ככה עברה לה השעה, שיעמום אחד גדול.

לאחר שהצלצול נשמע, יצאתי לבחוץ כדי להתאוורר קצת, אחרת אני ארדם. יצאתי החוצה אל החצר, שם הבחנתי בדניס שיש על אחד הספסלים ועישן. "היי," מלמלתי כאשר התקרבתי אליו. "שלום לפורעת החוק." הוא ענה לאחר שהתיישבתי לצידו.

"מה מביא אותך אליי?" הוא שאל וזרק את הסיגריה שלו בזמן שהעברתי את מבטי על העוברים ושבים כתוצאה מהמבוכה. "סתם, רציתי לדעת כמה זמן אתה וכריסטיאן חברים, פשוט לא שמעתי עליך." עניתי והסטתי את מבטי לכיוונו. "אני מבין..." הוא מלמל ושתק לרגע.

"אני וכריסטיאן חברי ילדות, אני מניח שלא יצא לך לשמוע עליי כי טוב, כמה זמן את והמורד הזה ביחד? לא מספיק זמן בשביל לשמוע על החיים הפרטיים שלו." הוא הוסיף בטון מוזר. לא הצלחתי להבין אם הוא כועס עליי, או שהוא סתם ככה. "המורד הזה? אני לא מבינה, עשיתי לך משהו?"

שאלתי במהירות את כל השאלות שעלו בראשי. "תנשמי ילדה," הוא ענה ומיהר להוסיף לאחר מכן. "אני קורא לכריסטיאן ככה בגלל שהוא החליט למרוד בזמן האחרון. את יודעת, לצאת עם ילדה בת שש עשרה, כשהיא עוד התלמידה שלו. וגם להיפרד מורוניקה, החברה שלו מזה שנים. כולם היו בטוחים שהם יתחתנו, יקימו משפחה. ופתאום את הופעת. זה מתקשר להאם אני כועס עלייך," הוא עצר לרגע והמשיך. "מה שאני מנסה לומר, זה שהיו לכריסטיאן חיים מאוד מחושבים. הוא וורוניקה יצאו בערך שבע שנים, התכנון שלהם היה להתחתן לאחר שהוא מסיים לחנך השנה.

אבל אז את הגעת והפכת את חייו במאה שמונים מעלות. ידעתי שהוא נפרד מורוניקה בשביל בחורה אחרת, אבל בחיים לא חשבתי שהוא נפרד ממה בשביל תלמידת תיכון. כל המשפחה, החברים היו בשוק כששמעו על הפרידה. אף אחד לא ידע למה הם נפרדו. עד היום, שבו גיליתי שהוא נפרד ממנה בשבילך. הבחורה שכריסטיאן לא הפסיק לחפור לי עליה כל הזמן. אותה בחורה שבסך הכל בת שש עשרה."

הוא סיים את דבריו והשפלתי את מבטי עקב כך. "אני לא תכננתי שזה יקרה. גם הוא לא." אמרתי והרגשתי את הדמעות שמבצבצות בעיניי. אני מרגישה כאילו הרסתי לו את החיים שהוא תכנן לעצמו עם ורוניקה. "אני יודע. אני לא מאשים אותך. כריסטיאן מעולם לא דיבר על ורוניקה כמו שהוא דיבר עלייך. הוא מאוהב בך עד מעל הראש, תשמרי עליו." דניס אמר וקם מהספסל.

"אני אשמור." עניתי לעצמי מאחר ודניס כבר הספיק להיעלם מטווח ראייתי. כך אני לפחות מקווה. מסתבר שאני ודניס דיברנו כל ההפסקה, כי הצלצול חזרה לכיתות הושמע ברחבי הפנימייה. קמתי מהספסל והתקדמתי אל כיתתי, חושבת על השיחה עם דניס.

אני באמת מקווה ששום דבר לא יקרה ושלא נצטרך להיפרד. אני גם מאוד מקווה שקמרון לא יעשה שום דבר מטופש שיגרום לכך. אבל גם אם יקרה משהו, אני יודעת דבר אחד; אני אוהבת את כריסטיאן ושום דבר לא ישנה את זה.

______
הצלחתי להעלות לכן את פרק 42 מוקדם מהצפוי! היה לי זמן היום והחלטתי לנצל אותו לכתיבת הפרק בשבילכן. מקווה שאהבתן ושבת שלום:)