Forbidden Love

פרק 36

מה לעזאזל? מה הוא עושה פה? "שש... אל תנסי לצרוח." קמרון אמר לי לאחר שניסיתי לפתוח את פי. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" שאלתי לאחר שהעפתי את ידיו מפי. הסטתי את מבטי הצידה והבחנתי בקרוליין שישנה בשלווה.

"אתה תעיר אותה, עוף מפה." ביקשתי ממנו בעודי מעבירה את ידיי על פניי. ראשי כאב, הרגשתי כאילו הוא הולך להתפוצץ כל רגע. "קודם כל אני צריך להראות לך משהו," הוא לחש ותפס בידי. "די, קמרון. אני עייפה ולא מרגישה טוב, מחר בסדר?" שאלתי בעייפות ומשכתי את ידי בחזרה אליי.

קמרון הביט בי ושילב את ידיו על חזהו. "לא מעניין אותי בשיט, הרצונות שלך." הוא אמר ושנייה לאחר מכן תפס בידיי והעיף אותי מהמיטה. "חתיכת אידיוט." סיננתי בכיס ונעמדתי. הוא גלגל את עיניו וסקר אותי בעיניו. לקחתי את העליונית שלי שהונחה על השולחן ולבשתי אותה.

קמרון לא חיכה יותר מדי זמן ומשך אותי מהחדר החוצה. "תעזוב אותי," לחשתי וניסיתי לשחרר את ידי ממנו. הוא לא הגיב והמשיך לאחוז את ידי בחוזקה. לאחר שיצאנו מאזור חדרי הבנות, קמרון עזב את ידי סוף סוף. "מה היה כל כך דחוף שבגללו הערת אותי משנתי?!" שאלתי בלחישה.

"את יודעת, תמיד הייתה לי הרגשה שמייקל לא באמת אוהב אותך." הוא ענה וצמצמתי את עיניי בחוסר הבנה. "מה? על מה אתה מדבר?" הוא גלגל את עיניו ושוב משך אותי לכיוונו כשהחל לרדת במדרגות. "אני לא מאמינה לשטויות שלך." הוספתי. לעזאזל, אם יתפסו אותנו ככה, הלך עלינו.

כשהגענו לסוף המדרגות שיחררתי את ידי ממנו והסתכלתי לצדדים רועדת כולי. "אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני, תן לי לחזור לחדר." התחננתי בפני קמרון אך הוא סירב לשחרר. "את באה איתי." הוא דחף אותי למאחורי המדרגות.

אני עדיין לא מצליחה להבין את דבריו. מה זאת אומרת שמייקל לא אוהב איתי באמת? אני דווקא מרגישה אחרת, שהוא באמת אוהב אותי. "אז כמו שאמרתי, ידעתי שמערכת היחסים שלכם לא תתקדם לשום מקום." הוא לוחש לאחר שגרר אותי לכיוון שכבת יב', מסתבר.

"על מה אתה מדבר?" שאלתי כשהוא נעצר. הגענו אל הרחבה המגשרת בין חדרי הבנים לבין חדרי הבנות, שם יכולים הבנים והבנות להיפגש יחד ולדבר. "תכף תראי." הוא שוב מתחמק ודוחף אותי כלפי פנימה. אם יראו אותנו כאן, יהרגו אותנו באותה שנייה. קולות נשמעו, בעיקר של בנים.

הצצתי לכיוונם והבחנתי במייקל ובחבורתו יושבים על השטיח ונשענים על הכריות, ומדברים זה עם זה בקולי קולות. "למה הם ערים? אסור להם להיות כאן אחרי כיבוי אורות." שאלתי את קמרון וחזרתי להביט בהם.

"טוב, הם לא באמת שמים על החוקים," הוא עונה בגיחוך. "אבל אל תתעסקי בזה. תקשיבי למה שהם אומרים." הוא הוסיף וניסיתי להקשיב לדבריהם. "נו, אז מה קורה עם הבחורה ההיא?" ראיתי את אחד הבחורים שואל את מייקל שהעביר את ידו בשיערו.

"נישקתי אותה וזהו. היא לא זורמת ליותר מזה." הוא ענה ופערתי את עיניי. למה הם מדברים על זה? "אתה זוכר את ההתערבות שלנו, נכון?" בחור אחר שאל ומייקל הנהן. שמעתי את קמרון מאחוריי מגחך ופולט צחקוקים. "כן, אל תדאג. תן לי כמה ימים ותראה שהיא תתחנן שאשכב איתה." הוא השיב והרגשתי דמעות המבצבצות בעיניי.

הוא רק רוצה לשכב איתי? "אני מקווה שזה ככה, כן? אל תאכזב." הבחור השלישי בחבורה אמר. קמרון כבר התחיל לצחוק בשקט ואני הרגשתי מושפלת. "תירגעו, תוך כמה ימים והיא תהיה מתחתי. הילדה הקטנה הזאת, תמימה כך כך. לדעתי היו צריכים להחליף את שמה 'אמור' ל'תמימה' בספרדית." הוא ענה בחיוך המלווה בצחוק מתגלגל.

כל שאר החבורה שלן החלה לצחוק ואני החלטתי לברוח. רצתי במהירות לחדרי, כשהדמעות כבר זולגות מעיניי. הוא ניצל אותי. הוא פשוט ניצל אותי. עכשיו אני מבינה למה הוא פתאום החליט להגזים עם ידיו מקודם. לעזאזל, אני באמת תמימה. מה חשבתי לעצמי, שהוא באמת אוהב אותי?

כשיצאתי מאזור שכבת יב' והגעתי אל מאחוריי המדרגות, הבחנתי בכריסטיאן בחוץ. הרגשתי איך ליבי פועם בחוזקה, והבנתי כי אני משתוקקת אליו בחזרה. הרגשתי גם פגועה, מושפלת, הרגשתי כאילו אני כדור שניתן לשחק בו כדורגל ולבעוט בי כמה שרוצים.

התקדמתי לכיוונו, ראייתי הטשטשה מהדמעות שלא מפסיקות לרדת. נעצרתי והבכי השקט שלי רק התחזק, כאשר ראיתי את ורוניקה שהתקרבה אליו בחיוך ונישקה אותו. הוא לא התנגד וזרם איתה, והרגשתי צביטה בלב. למרות שאיני צריכה להרגיש ככה.

זה מגיע לי. אני ויתרתי עלינו בגלל ההריון. זה טוב שהוא המשיך הלאה, נכון? אני מניחה שזה טוב. זה חייב להיות טוב. אבל אם זה טוב, למה אני מרגישה כאב עצום בחזהי? למה זה ככה?

החלטתי לחזור חזרה ורצתי לחדרי. נכנסתי לתוכו תשושה, עייפה, כל הגוף כואב, הוא בוער והחום רק עולה. נשכבתי במיטה והרגשתי איך גופי בוער מחום. לבסוף, נרדמתי עם דמעות בעיניים וכאב עצום שהתפשט בכל גופי.