Forbidden Love

פרק בונוס

*נקודת מבט אמור*

הדלקתי את הכריים והנחתי עליהם את סיר המרק. הוספתי ירקות, עוף, והנחתי למרק להתבשל. "אמא," שמעתי את קולה של בתי, מר בת השש עשרה, קורא לי מחוץ למטבח. "מרו, אני במטבח." אמרתי לה ודקה אחרי היא התיישבה על יד השולחן. "אמא, אפשר לשאול שאלה?" היא שאלה והנהנתי בחיוב.

התיישבתי לידה וחיכיתי לשאלתה. "את ואבא הכרתם בפנימייה, נכון?" היא שאלה והנהנתי, מעבירה מבט קצר אל סיר המרק. "זה אפשרי בכלל? כל הקטע הזה של הזוגות." היא שאלה וגיחכתי. "כן, אהובה שלי. למה את שואלת?" שאלתי בתהייה.

היא נשענה על ידה ונאנחה. "סתם, תהיתי אם אמצא שם חבר..." היא מלמלה בביישנות. "מרו, הכל אפשרי. תראי אותי ואת אביך, יחסים שלא אפשריים באותה תקופה ואפילו גם עכשיו." עניתי לה. "מה זאת אומרת?" היא זקפה את גבה ומצמצה את עיניה בחשד. "זאת אומרת שאני ואביך הכרנו במצב די הזוי, נקרא לזה ככה." אמרתי ושוב הבטתי על הסיר שרתח.

השבתי וניסיתי להסביר את עצמי הכי טוב. "במצב הזוי? אמא על מה את מדברת?" היא שאלה ונאנחתי. "אביך היה המורה שלי בתיכון. הוא גדול ממני בשש שנים והתאהבנו, ונוצר מצב שהתחלנו לצאת למרות החוקים שאוסרים על מערכת יחסים בין מורה לתלמיד או בין מורה לתלמידה." אמרתי לבסוף ולאחר דקה מר התחילה לצחוק לי בפרצוף.

"מה כל כך מצחיק?" שאלתי ומר המשיכה לצחוק כמו מטורפת. "את רצינית? זה כל העניין? כבר חשבתי שהכרתם בצורה אחרת." היא השיבה תוך כדי שהיא גיחכה לעצמה ופלטה צחקוקים. "אני לא צוחקת, זה באמת אסור." אמרתי והלכתי לבדוק מה המצב של המרק.

הוא צריך להתבשל עוד כמה דקות. "נו אמא, אני יודעת. אני ממש לא מתכוונת לתכנן על המורה שלי. כולם שם בטח מכוערים וזקנים. אני מסתפקת בילדים בני גילי." היא ענתה וגיחכתי. "אבל בואי נחזור שניה לנושא," מר הוסיפה והנהנתי, מתיישבת במקומי.

"יהיה בסדר? זאת אומרת, יהיו לי חברים? בן זוג?" היא שאלה בדאגה. "כמובן, אהובה שלי. ברור שיהיו לך חברים וברור שגם בן זוג. אולי לא תמצאי בן זוג השנה, אבל יש לך עוד זמן. אל תדאגי בקשר לזה." השבתי ונישקתי את קודקוד ראשה. "תודה, מאמא." היא אמרה בחיוך. חייכתי אליה בחזרה ושמעתי את דלת הבית נפתחת ומסגרת לאחר מכן.

"אמא!" בתי הקטנה ביותר בת החמש, נטלי, נכנסה למטבח בצעקה. "מה קרה?" שאלתי בדאגה כאשר היא נצמדה אליי. "אדריאן מציק לי." היא השיבה והבחנתי במר שצחקה. אדריאן הוא בן עשר, והוא ונטלי כמו חתול ועכבר. "אדריאן, גש הנה." ביקשתי ואדריאן נכס למטבח בפנים כועסות. "אמא, אני לא עשיתי כלום, היא התחילה." הוא אמר בעודו מכוון אצבע לכיוון נטלי. "אדריאן ונטלי, אני לא מוכן לשמוע אתכם יותר רבים." סוף סוף. כריסטיאן נכנס למבטח עם שקיות בידו.

הוא הניח את השקיות על השולחן והחטיף מכה קטנה לראשו של אדריאן. "אתה ילד גדול אדריאן, די לריב עם אחותך הקטנה." הוא אמר והתקדם לכיווני. "שמעת את אביך." אמרתי וכריסטיאן נישק את מצחי. "לכי לשחק נטלי." כריס אמר לה והיא הלכה, והוציאה לשון לכיוון אדריאן, שרקע ברגלו בעצבנות. "אדריאן, לך גם אתה לחדר." כריס אמר ואדריאן עשה כדברו. לאחר שאדריאן הלך לחדרו, כריסטיאן התיישב לידי והסיט את מבטו לכיוון מר. "מה הבעיה?" הוא שאל וחיכה לתשובה מאיתנו. "אין שום בעיה. דיברתי כבר עם אמא." מר השיבה וקמה ממקומה.