"ורוניקה, חכי שנייה." כריסטיאן אמר לאחר שהזיז אותה ממנו. "למה? חשבתי שבגלל שהזמנת אותי, אז אנחנו נבלה יחד." השיבה בפרצוף תוהה.
לא יכולתי יותר לראות אותם ולכן קמתי מהכיסא, והלכתי כמה שירות רחוק מהם. "אמור, חכי דקה." שמעתי את כריסטיאן קורא לי, אך מסתבר שהוא גם לא מגיע אליי.
הוא פשוט בן זונה. מה חשבתי לעצמי? אני לא מאמינה שנתתי לעצמי ליפול למלכודת שלו. עד כמה אני תמימה? לעזאזל.
יצאתי החוצה מהאולם והתקדמתי לחדרי. נמאס לי מכל החרא הזה. נכנסתי לחדר והתחלתי להוריד את השמלה הדוחה מגופי.
נשארתי עם הלבשה תחתונה והלכתי אל הארון, והוצאתי ממנו גופייה לבנה וטרנינג אפור. לבשתי אותם ונכנסתי למיטה. התכרבלתי בשמיכה והתהפכתי כך ששכבתי על הבטן. חיבקתי את הכרית וברגע אחד, כל הדמעות נפרצו כמו סכר.
אני שונאת אותו. אני שונאת אותה. אני שונאת את כל העולם הזה. וככה, במשך המון זמן, רק בכיתי לתוך הכרית.
****
"אמור?" שמעתי קול קורה בשמי. פקחתי את עיניי והבטתי בקרוליין שמביטה בי בתהייה. "קרה משהו? את נראת נורא." שאלה וסגרתי את עיניי בחזרה. "לא קרה כלום, אני סתם לא מרגישה טוב." שיקרתי. "אם כך תצטרכי לגשת לאחות בכדי לקבל אישור מחלה. את לא יכולה סתם להחסיר." אמרה ויצאה מהחדר, מאורגנת ללימודים. החוק הזה יכול לקפוץ לי. נשארתי לשכב במיטה ונרדמתי שוב.
שוב פקחתי את עיניי, למרגש ליטופים על ראשי. הסתכלתי על הדבר הראשון שראיתי, והוא היה פרצופו של כריסטיאן. "מה אתה עושה פה?" שאלתי לאחר ששפשפתי את עיניי, בכדי לבדוק האם אני הוזה. "לא הגעת לשיעור היום. רציתי לבדוק אם קרה משהו." השיב וגיחכתי. סובבתי את ראשי לצד השני, מול מיטתה של קרוליין. "לך, אני לא רוצה לראות אותך." ביקשתי והתחלתי להרגיש את דמעותיי בעיניי. "אמור, אני מבטיח לך שזה לא מה שזה נראה." הוא אמר וצחקתי לעצמי, לא מאמינה לו.
"לא אכפת לי, אני לא מוכנה לשמוע את ההסברים שלך. צא בבקשה מחדרי." סירבתי לשמוע אותו והרגשתי את ידו שמתרחקת ממני. שמעתי אותו נאנח ומתרומם מהרצפה עליה ישב. "אמור, תני לי להסביר לך." ניסה שוב אך לא הייתי מוכנה להסכים.
"לך כבר!" צעקתי בזמן שהסתובבתי לכיוונו, וגרמתי לו להירתע ממני. "פשוט תלך." הוספתי יותר ברוגע. מבלי להגיב בחזרה, הוא יצא מהחדר ואני לא אפשרתי לדמעות לצאת. אני לא עומדת לבכות על השטות הזאת. "לא, את יודעת מה?" כריסטיאן נכנס לתוך החדר והפתיע אותי בכניסתו.
"את הולכת להקשיב לי עכשיו." הוסיף והרים את פלג גופי העליון, בזמן שהוא התיישב על המיטה כשכל רגל בצד אחר של גופי ואני בין רגליו נשענת על בטנו. "מה אתה עושה?" שאלתי לחוצה מהקרבה שנוצרה. כריסטיאן לא הגיב, אך התחיל ללטף את שיערי.
"את מוכנה להקשיב לי דקה?" שאל וחיבק אותי. "אתה מטורף, מישהו יכול להיכנס." עניתי וניסיתי להזיז את ידיו מגופי, ובתגובה הוא הידק את ידיו לגופי יותר. "נעלתי את הדלת." השיב וסובבתי את ראשי לכיוונו. "אתה רוצה שיירצחו אותי? או אותך?" שאלתי בלחץ.
הוא עוד יהרוג את שנינו. "תירגעי, את קוטעת לי את חוט המחשבה." ענה וגיחך לעצמו. הרבצתי לידו והחזרתי להישען על גופו. למה שוב אני נופלת לתוך זה? רק המגע שלו גורם לי לרצות לחזור אליו. למה אני נותנת לו להשפיע עליי ככה? "אני אמורה לכעוס עליך."
אמרתי כשהסתובבתי עם כל גופי לכיוונו והבטתי בעיניו המהפנטות. שילבתי את רגליי ושיחקתי בשולי חולצתו והשפלתי את מבטי לשם.
ידו עלתה לפניי, החזיקה בסנטרי והרימה אותו מעלה, בכדי שאוכל להביט בעיניו. "יש לי הסבר, אני מבטיח שזה לא כמו שזה נראה." אמר ולא יכולתי לנתק את מבטי ממנו. "נו, אני מקשיבה." השבתי וגרמתי לחיוך גדול להיפרס על פניו.
איך אני נקלעת למצבים כאלה? למה הוא חייב להיות אצלי בחדר, במהלך שעות הלימודים? "את מקשיבה?" שאל וקטע את המחשבות שלי על הסיטואציה המוזרה. "כן, מה אמרת?" שאלתי ועזבתי את ידיו שהחזיקו בידיי. "בהתחלה, הזמנתי את ורוניקה לנשף וזה היה לפני שהבנתי שיש לי רגשות כלפייך."
במהירות הבטתי בו, מופתעת מהכנות שלו. "אחרי מה שקרה בים, הבנתי שאני לא יכול יותר להתכחש למה שאני מרגיש. לכן נפרדתי מורוניקה, רק שהיא לא הסכימה לקבל את זה." הוסיף והבנתי שהיא באמת אובססיבית כלפיו. "אמרתי לה לא להגיע לנשף, כי אין לה מה לחפש שם. כפי שראית, כנראה שהיא לא הבינה כל כך." המשיך וצחקתי.
הבחורה כל כך אובססיבית. "אז אתם לא ביחד?" שאלתי בכדי להיות בטוחה. "לא. אלא אם כן, את ממש מתעקשת שאני אהיה איתה ולא איתך." השיב תוך כדי שהוא צוחק וכך גם אני. "לא, אני לא רוצה." עניתי וכריסטיאן התקרב אליי. "יש לך מזל, כי גם אני לא רוצה." אמר ורגע אחרי, הוא ריסק את שפתיו על שלי.
הפלאפון של כריסטיאן החל לצלצל, והוא נאלץ לנתק את שפתיו משלי. "הלו?" שאל ולאחר מכן גלגל את עיניו. "מי זה?" שאלתי אותו והוא הוריד את הפלאפון מאוזנו ושם על רמקול. "כריסטיאן! אהובי, יש לי חדשות נהדרות!" שמעתי את קולה של ורוניקה דרך הפלאפון.
"ורוניקה, מתי תביני שנפר-" "תסתום ותקשיב למה שיש לי לומר." היא קטעה אותו ובתגובה הוא גלגל את עיניו. "אתה כל כך עומד לשמוח," היא אמרה בהתרגשות.
לא הבנתי מה יכול להיות כל כך מרגש, "אני בהריון!" עד שהיא הטילה את הפצצה.
YOU ARE READING
Forbidden Love
Romance"היה בנינו משהו, ונקשרתי אליך. אבל מפה אני ממשיכה בלעדייך, כי מה שהיה בינינו הוא בלתי אפשרי." "את יודעת שזה לא נכון... ואני לא ציפיתי שזה יקרה. לא תכננתי את זה ואני בטוח שגם את. אבל מה לעשות, אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב, אלו הרגשות שלנו ואין ל...
