"חתיכת שקרן מזדיין." סיננתי בכעס והושטתי את ידיי אל כיסי מכנסיו. במהירות הוצאתי את המפתחות מהכיס הימני שלו, קמתי ישר אל דלת החדר וזרקתי את המפתחות על כריסטיאן לאחר שפתחתי את הדלת.
"אמור, אני-" לא התכוונתי לשמוע את ההמשך ויצאתי מהחדר בטריקת דלת. לא אכפת לי שאני לבושה ככה, העיקר לא להיות לידו. אבל לאן לעזאזל אני אמורה ללכת עכשיו? אוף עם זה. התהלכתי ברחבי הפנימייה, חושבת לאן כדאי לי ללכת.
אבל כשחושבים על זה, הפנימייה הזאת בכלל בית ספר גדול שבו כולם גרים בו. טוב, זה לא משנה. בכל מקרה, אני החלטתי לחזור חזרה לחדר, בתקווה שכריסטיאן כבר הלך. כשניגשתי לדלת חדרי ופתחתי אותה, למזלי הוא כבר לא היה שם. נשכבתי על המיטה והתחלתי להרגיש מועקה גדולה. אני לא יכולה להיות איתו. עכשיו יהיה לו ילד והוא יצטרך לחיות עם ורוניקה ולגדל את הילד שלהם.
אני לא יכולה להרוס משפחה רק בגלל האגו שלי. עליי להניח אותו בצד, ולשחרר את כריסטיאן שילך וייצור את המשפחה שעומדת להיות לו. אני לא יכולה להיות איתו בידיעה שיש לו ילד ואישה שמחכים לו בבית. זה קשה לי.
ככה, עם המחשבות, הדמעות החלו לזלוג מעיניי והמועקה שהרגשתי גדלה אף יותר. התחלתי להתנשם בכבדות, והתרוממתי ונשענתי על הכרית שצמודה לקיר. הנחתי את ידי על גרוני וניסיתי להרגיע את עצמי.
הבכי רק התחזק, והמחשבה על לאבד את כריסטיאן לכלבה הזאת גורמת לי לבחילה. הכרחתי את עצמי להירגע. אסור לי לתת לו להשפיע עליי בצורה הזאת. אבל יש בכל החרא הזה יתרון, זה רק מראה שאני וכריסטיאן לא נועדנו לקרות, ושאני והוא צריכים להבין את זה.
נשכבתי בחזרה במיטה, לאחר שנרגעתי ועצמתי את עיניי, במטרה לישון ולשכוח לרגע מהכל. אבל גם אז שעצמתי את עיניי, בדמעות לא חיכו לרגע וזלגו שוב מעיניי. אבל בסופו של דבר הצלחתי, בשעה טובה הצלחתי להירדם.
נהיה לי חם. חם מאוד. הורדתי את השמיכה ממני והנחתי את ידי על כרוני עקב הרגשה מוזרה שהגיעה משם. אני מזיעה. מאוד מזיעה. קמתי מהמיטה והרגשתי סחרחורת שגרמה לי לאבד את שיווי המשקל שלי. התיישבתי על המיטה בהרגשה נוראית. מה קורה לי? ממתי אני מזיעה ככה?
נשמתי עמוק והחלטתי לצאת החוצה להתאוורר טיפה. ניגשתי אל המגבת שהונחה על כיסא ליד מיטתי וניגבתי בעזרתה את הזיעה שהצטברה על פניי. לאחר מכן, לבשתי מעליי קרדיגן ובשקט פתחתי את הדלת כדי לא להעיר את קרוליין שישנה במיטתה, ויצאתי החוצה, סוגרת אחריי את הדלת בשקט.
הלכתי בשקט ויצאתי מאזור חדרי הבנות. ירדתי במדרגות וניגשתי למאחוריהן, יוצאת לחצר ומתקדמת לכיוון הספסל שלי. כשהגעתי אליו, התיישבתי ועצמתי את עיניי, מרגישה תוך כדי את הרוח שמרגיעה אותי. טוב, זה היה ככה עד שראיתי מישהו מסתכל עליי.
אותו אדם ניגש אליי והתיישב לידי בספסל. הבנתי שזוהי בחורה, ובכל החושך שמסביב לא הצלחתי להבין מי זו. "אמור היקרה," היא פתחה את פיה והבנתי שמדובר בכלבה הראשית בסרט הנוראי הזה. "מה את רוצה?" שאלתי חסרת כוחות. "שתתרחקי מכריסטיאן שלי." השיבה בכעס בזמן שהיא מביטה בי במבט נגעל.
"אוקיי, מה את רוצה? ניצחת. את בהריון עכשיו, זוהי הזדמנות מושלמת למשפחה איתו." אמרתי לה וניסיתי להרגיע את סערת הרגשות שהתחוללה בי ברגעים אלו ממש. "צודקת, ובגלל זה אני מניחה שלא תהרסי את המשפחה שאנחנו עומדים ליצור." אמרה ונגעה בידי.
במהירות הזזתי את ידה ממני. הדבר האחרון שאני רוצה זה שהיא תיגע בי. כלבה מטומטמת. "אל תדאגי, אני לא אהרוס. אלא אם כן, כריסטיאן יחליט אחרת." אמרתי לה בחזרה עם חיוך מזויף על פניי וקמתי מהספסל חזרה לחדר. כמובן שזה לא יקרה.
אין מצב שאני אהרוס את המשפחה שלהם, גם אם כריסטיאן ירד על ברכיו ויתחנן בפניי. אני לא רוצה שתינוק שלהם יגדל עם הורים פרודים. אני האחרונה שאגרום לדבר כזה. דבר אחד עצר אותי מלהיכנס לתוך הבניין והוא כריסטיאן שנעמד מולי.
"מה אתה רוצה?" לחשתי והסתכלתי על כל דבר מלבד עיניו שגורמות לי לשקוע בתוכן. "לדבר." ענה וגלגלתי את עיניי. "אין על מה, לילה טוב." סירבתי ועקפתי אותו, אך ידו תפסה בידי ומשכה אותי חזרה למולו. "יש על מה. וחוץ מזה, עדיף שננצל את העובדה שכולם ישנים וכך נוכל לדבר בלי הפרעות מיותרות."
גיחכתי והנדתי את ראשי לשלילה. "מצטערת, אבל משפחה אני לא עומדת להרוס." אמרתי וניסיתי לעקוף אותו בשנית, אך הוא לא נתן לי. "אמור בבקשה, את לא באמת מתכוונת לוותר עלינו." הוא הביט בי ונשמתי עמוק. "מצטערת, אבל יש לי גבולות." ובזאת עקפתי אותו ונכנסתי לתוך רחבת הכניסה.
התכוונתי לעלות חזרה לחדרי, אך קולה של ורוניקה גרם לי לעצור. "כריס, תעזוב את הילדה הזאת בשקט. אתה הרי אוהב אותי, כמו שאני אוהבת אותך. עומד להיות לנו ילד או אפילו ילדה. זה מה שחלמנו עליו המון זמן." היא אמרה לו וניסיתי לעצור את הדמעות.
"את טועה. אני כבר לא מרגיש אלייך את אותו הדבר, אבל אני כן אקח אחריות על הילד שלי." הוא אמר וברחתי משם בריצה, לא יכולה לשמוע אותו אומר את זה. למרות שאני ויתרתי עלינו בשביל שהוא יהיה עם ורוניקה, עדיין קשה לי לדעת שזה באמת עומד לקרות. שהוא ייצור משפחה עם מישהי אחרת.
נכנסתי לחדרי וניגבתי את הדמעות מפניי. נשכבתי במיטתי והבנתי שעליי להירגע. מחר יום חדש, אני אגיע לכיתה, אלמד כרגיל, לא אתייחס לכריסטיאן כשיילמד ואתמקד רק בלימודים שלי. בלי שום מערכות יחסים בחיים שלי, כלומר לחיות את חיי שהם חיים ללא כריסטיאן.
_____
פרק לא משהו, ויקח זמן עד שהפרק הבא יעלה... יש לי רעיון ואני רק צריכה למצוא דרך לכתוב אותו.
בינתיים, עד שיעלה פרק נוסף, תעלו את ההצבעות ל100 בכל הפרקים האחרים?
YOU ARE READING
Forbidden Love
Romance"היה בנינו משהו, ונקשרתי אליך. אבל מפה אני ממשיכה בלעדייך, כי מה שהיה בינינו הוא בלתי אפשרי." "את יודעת שזה לא נכון... ואני לא ציפיתי שזה יקרה. לא תכננתי את זה ואני בטוח שגם את. אבל מה לעשות, אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב, אלו הרגשות שלנו ואין ל...
