Forbidden Love

פרק 31

"מה אתה עושה כאן?!" צעקתי לאחר שהעפתי ממני את ידו של כריסטיאן. "בודק שאת לא עושה שטויות." ענה ורציתי כל כך להרוג אותו. "איך ידעת שאני כאן? עקבת אחריי?" שאלתי המומה. "יש מצב," ענה בהתחמקות ומרוב כעס, העפתי אותו ממני והתקדמתי לדלת.

אך שוב ידו תפסה בידי ומשכה אותי אליו. "שחרר," ביקשתי ונעצתי בו את מבטי. "כדי שתוכלי ללכת לדייט הזה שלך?" שאל בלגלוג וגלגלתי את עיניי. "אתה מתנהג כמו תינוק," אמרתי וניסיתי להשתחרר ממנו. "אני מתנהג ככה כי אני לא רוצה שתצאי איתו."

הסתכלתי עליו מכינה את ידי לכאפה שעומדת לבוא. "מי אתה שתבוא אליי בטענות? אנחנו גמרנו את מה שהיה בינינו." הוא מעצבן אותי. "דבר ראשון, את החלטת את זה על דעת עצמך. דבר שני, אוח, זה לא משנה. פשוט תעזבי אותו." ענה והתחלתי לצחוק. "לא יקרה." אמרתי והבחנתי באגרופיו שתחילתו להתכווץ. "אני לא אוהב שאת מסתובבת איתו," הוא מלמל והתחיל להתקרב אליי, וכל צעד לו אני לקחתי צעד אחורה. "למה אתה עושה לי את זה?" שאלתי ובעלתי את רוקי שהצטבר בגרוני.

"עושה לך מה?" שאל והתחיל להיצמד אליי, כאשר אני צמודה לקיר. "את כל זה, את זה שאתה עם ורוניקה, מנשק ומחבק אותה, ורגע אחרי אתה כאן, עוקב אחריי, ומנסה לגרום לי להפסיק לצאת עם מייקל." הסברתי וידו התחילה ללטף את פניי. הוא קירב את פניו לשלי, אך הזזתי את ראשי הצידה והשפלתי את מבטי.

הרגשתי דגדוג באפי ושנייה לאחר כך התעטשתי לכיוונו. כריסטיאן התחיל לצחוק וריסן את צחוקו מהר. הוא כרגע צחק בגלל שהתעטשתי? אפשר בבקשה להרוג אותו? "זה לא מצחיק," סיימתי וכריסטיאן התקרב אליי שוב.

שוב הזזתי את ראשי ממנו וניסיתי להרחיקו ממני. "למה את לא נותנת לי לנשק אותך?" שאל והחזרתי את מבטי אליו. "לא הייתי ברורה מלפני כמה ימים?" שאלתי אותו והוא נאנח. "לעזאזל, אמור. אני לא רוצה את זה. כל מה שעשיתי עם ורוניקה היה רק בשביל לגרום לך לקנא. אבל נמאס לי מזה, אני הבטחתי שאני אלחם עלייך וזה בדיוק מה שאעשה." הוא ענה.

לא הספקתי להגיב וכבר שפתיו התרסקו על שלי. תפסיקי את זה! תגרמי לו להפסיק! צעקתי לעצמי בראש, אף התקשתי מאוד. לבסוף, התנתקתי ממנו ונגעתי בשפתיי. "לעזאזל איתך, כריסטיאן." אמרתי ויצאתי מהשירותים, כשאני מתעטשת בשנית. התקדמתי אל השולחן שלי ושל מייקל, והבחנתי במייקל מתעסק בפלאפון שלו.

התקרבתי אליו ונעמדתי מולו. "מייקל, אני לא כל כך מרגישה טוב. אפשר ללכת?" הסבתי את תשומת ליבו מהפלאפון שהיה שקוע בו, תוך כדי שאני קולטת במבטי את כריסטיאן שיוצא מהשירותים ומביט בי. "בטח, אבל קרה משהו? את נראת קצת חיוורת." שאל ודאגה נשמעה בקולו.

הנדתי את ראשי לשלילה. "אני פשוט לא מרגישה טוב, ואני באמת אשמח ללכת." הוא הנהן וסימן לאחת המלצריות באזור לגשת אלינו. הוא ביקש ממנה חשבון והיא הלכה להביא לו. לאחר שחזרה, הוא שילם ויצאנו מהמסעדה. התקדמנו אל תחנת האוטובוס והתיישבנו בספסל.

התעטשתי שוב והרגשתי שראשי עומד להתפוצץ. "היי, את בסדר?" מייקל שאל והניח את ידו על כתפי. הסתכלתי עליו והנהנתי בראשי. "כן, אני מניחה שהצטננתי קצת." הוא הנהן בהבנה והאוטובוס נעצר בתחנה. "זה הקו שלנו," אמר וקמנו מהפסל.

עלינו לאוטובוס והתיישבנו במקומות. הנחתי את ראשי על עדן החלון והתחלתי לחשוב על כריסטיאן. אני בהחלט לא מבינה אותו. אבל בדבר אחד הוא צודק, הוא הצליח במטרה שלו. אני מקנאה כשאני רואה אותו עם ורוניקה. אבל שום דבר לא יגרום לי לחזור בי. כל עוד ורוניקה בהיריון, אני לא רוצה להתעסק עם זה.

****

אני ומייקל ירדנו מהאוטובוס והתחלנו ללכת בחזרה לפנימייה. "היה לך טעים לפחות?" שאל וחייכתי. "כן, מאוד טעים." השבתי כשהגענו לפתח הפנימייה. נכנסנו אליה והלכנו אל המדרגות, נעצרים בפיצול של המדרגות לשני כיוונים שונים. "את יודעת," הוא החל לומר. "אני מאוד נהניתי היום, גם אם זה היה קצת זמן ולא כל כך מה שתכננתי שיהיה." הוא השלים את דבריו וגיחכתי.

זה באמת היה דייט קצר. "גם אני." השבתי. אני חייבת לעסוק בדברים אחרים ולא בכריסטיאן כל היום. "אפשר לצאת בפעם אחרת, אפילו סתם להסתובב פה." הוא הציע והנהנתי. "כן, אפשר." הוא חייך אליי והתקרב. הוא תפס בסנטרי והזיז אותו הצידה, מניח את שפתיו על לחי.

הוא נישק אותי והסמקתי, והשפלתי את מבטי בכדי שלא יבחין. "להתראות, אמור." הוא גיחך ואמר. הסתכלתי עליו עולה במדרגות לכיוון חדרי הבנים. "ביי, מייקל." מלמלתי והסתובבתי, עולה במדרגות לכיוון חדרי הבנות. כשנכנסתי לחדרי, לא ציפיתי לראות את ורוניקה יושבת על מיטתי בחיוך גדול וממזרי.

סגרתי את הדלת ונעמדתי מולה. "מה את עושה כאן?" שאלתי בכעס. "מה אמרתי לך על כריסטיאן? לא להתעסק איתו, נכון?" היא שאלה והתקרבה אליי במהירות. "אני לא יודעת על מה את מדברת."

לעזאזל, שתעזוב אותי במנוחה. "תקשיבי לי טוב, ילדה. את רואה את התמונה הזאת?" ורוניקה פתחה את הפלאפון שלה והראתה לי תמונה שלי ושל כריסטיאן מתנשקים בשירותים של המסעדה. "תתקרבי אליו ואני לא אהסס לשלוח למנהל את התמונה הזאת." היא איימה.

איך היא צילמה אותה? היא עקבה אחריי כריסטיאן? "את פסיכית לגמרי," אמרתי לה ועקפתי אותה לכיוון מיטתי. "אני לא צוחקת איתך, תתקרבי אליו והתמונה הזאת מגיעה אל המנהל, ואת עפה מכאן על טיל." היא אמרה ויצאה מהחדר בטריקת דלת. כלבה מפגרת.

לעזאזל, איך הסתבכתי בדבר הזה? נשכבתי על מיטתי כשדמעות זולגות מעיניי. אני חייבת לשכוח מכריסטיאן ולגרום לו לעזוב אותי. ואני יודעת במה אוכל להיעזר; מייקל, הוא יוכל לעזור לי. טוב, אני מקווה.

_____
וואו, הפתעתן אותי ממש! 154 הצבעות ו44 תגובות לפרק הקודם, אתן תותחיות. גם לפרק הזה תצליחו להגיע לכזאת כמות? תפתיעו אותי?