Forbidden Love

פרק 40

כריסטיאן השפיל את ראשו ומיהרתי להתיישב לידו. "מה קרה?" שאלתי בעודי מלטפת את פניו הרטובות מדמעות. "אני שונא אותה. היא פשוט בת זונה." הוא אמר ולא הבנתי על מה מדובר. "על מי אתה מדבר? אני לא מבינה." שאלתי באנחה.

כריסטיאן הרים את מבטו לכיווני ועיניו האדומות מדמעות הביטו בי. "ורוניקה, היא פאקינג שיקרה לי." הוא ענה וכעס נשמע בקולו. "שיקרה לך?" שאלתי בכדי לוודא שאני חושבת על מה שהוא חושב. "את יודעת על מה, את היית שם." הוא ענה וכאן הבנתי שאנחנו חושבים על אותו הדבר.

"איך אתה יודע?" לחשתי והשפלתי את מבטי. לא רציתי שהוא יכעס עליי משום שלא סיפרתי לו. "ראיתי אותך רצה אל השירותים, אז הלכתי אחרייך כי רציתי לבדוק מה קרה. ואז ראיתי את ורוניקה נכנסת אחרייך וכשהתקרבתי, שמעתי אותה מדברת עם אחת החברות שלה בטלפון." הוא ענה וידו החזיקה בידי.

ברגע שהרגשתי את מגע ידו על ידי, הרמתי את מבטי אליו. "נפגעת?" שאלתי למרות שכבר ידעתי את השובה. פשוט רציתי לדעת איך הוא מרגיש. "כן, כבר הפנמתי את העובדה שאני עומד להיות אבא. ישבתי עם ורוניקה והתחלנו לחשוב על כל הדברים שנעשה לאחר שהיא תלד. איך נחלק את המשמורות, איך נדאג לו, ואפילו היא הציעה שנתחתן ונגדל אותו ביחד." הוא השיב.

כאב לי לחשוב שאם הוא לא היה מגלה את האמת, אז כל מה שהוא אמר היה קורה. "ואז אני צריך לגלות שהיא שיקרה לי. עד כמה היא יכולה להיות חסרת רגישות?" הוא נאנח וניגב מפניו את הדמעות.

הרגשתי מן קרירות ברגע שידו עזבה את ידי, אבל הוא הושיט את ידיו לכיווני והכניס אותי לתוך חיבוקו. "אל תתן לזה להשפיע עליך. יש בכל הדבר הזה יתרון אחד," אמרתי לו בחיוך. "אין לך ולה יותר משהו במשותף. היא לא יכולה להחזיק אותך אצלה משום שאין לה כבר עם מה. אתה חופשי לעשות כרצונך." השלמתי את דבריי וקיוויתי שיבין את הרמז.

"את צודקת," הוא לחש והתנתק ממני. הוא קירב את פניו אליי והביט בעיניי. "רק על זה אני יכול להודות לה." הוסיף והניח את שפתיו על שלי בחוזקה. אבל אז נזכרתי במראה של שניהם בחדרו. "חכה דקה, כריסטיאן." ביקשתי והתנתקתי ממנו.

"מה קרה?" הוא שאל בדאגה. הייתי חייבת להיזכר בשניהם? "אתה שכבת עם ורוניקה, ראיתי אתכם כשהייתם כאן." עניתי וההבנה ניכרה בפניו. "לא שכבתי איתה. היא ניסתה, אבל אז הייתי כל כך עצבני בגלל השקר, שפשוט העפתי אותה מהחדר ישר. אני מבטיח לך שלא קרה בינינו כלום." הוא אמר והנהנתי.

"אבל אתה מבטיח לי שהיא לא תפריע לנו יותר?" שאלתי וכריסטיאן הנהן. "מבטיח." ענה ונישק אותי שוב. "רגע, את היית כאן?" הוא שאל לפתע והנהנתי. "רציתי לדבר איתך זה הכל." עניתי והוא נשך את שפתו. "מצטער שהיית צריכה לראות אותנו." הוא לחש וביטלתי את דבריו.

"זה כבר לא חשוב, העיקר שלא קרה כלום." אמרתי וכריסטיאן חייך אליי ונישק אותי. נשכבנו על מיטתו וכריסטיאן עלה מעליי תוך כדי שהוא לא מפסיק לנשק אותי. הוא ירד עם שפתיו לכיוון צווארי. הרגשתי כאילו אני באופוריה.