Forbidden Love

פרק 37

בבוקר שלמחרת התעוררתי וסחרחורת תקפה אותי לאחר מכן. החלטתי לחזור ללימודים, הרגשתי צורך להראות לכולם שאני בסדר. הרגשתי צורך להראות לאדם מסוים שאני בסדר. התארגנתי מהר ולקחתי את תיקי, ויצאתי במהירות לכיוון הכיתה.

כשנכנסתי פנימה קמרון כבר ישב במקום קרוליין. "למה אתה יושב כאן?" שאלתי לאחר שניגשתי אליו. "למה את כאן ולא במיטה?" הוא שאל וגלגלתי את עיניי. "תענה אתה קודם." עניתי והתיישבתי במקומי. "החלטתי להחליף מקום עם קרוליין. עכשיו תורך." הוא אמר.

"סתם, החלטתי להתאוורר קצת." השבתי והוצאתי את הציוד לשיעור. קמרון הנהן והתחיל לתופף עם אצבעותיו על השולחן. "אתה יכול להפסיק בבקשה? זה עושה לי כאב ראש." ביקשתי ובתגובה קמרון גיחך והפסיק את פעולתו.

ג'ייד, המורה לספרות נכנסה לכיתה והניחה את תיקה על שולחן המורה. היא החלה בקריאת שמות וכשהגיע אליי, היא נעצרה. "אמור, אני מופתעת שאת כאן. כריסטיאן אמר לי שאת חולה ושלא תגיעי." היא אמרה וגלגלתי את עיניי. "שמחה שהצלחתי להפתיע אותך," מלמלתי ושילבת את ידיי. שתסתום כבר.

היא שתקה ולאחר כמה רגעים המשיכה עם קריאת השמות. כשסיימה, היא ביקשה מכולם לפתוח את ספר הלימוד בעמוד 163 ולהיות בשקט בזמן שהיא מקריאה את היצירה. היא מתחילה לקרוא, ולקראת סוף הבית השני המנהל החל לדבר בכריזה. "תלמידי כיתת יב'1; מייקל, ניק, מארק, אדוארד, דיימון, סטפן ותלמידי כיתת י'2; אמור וקמרון, נא להגיע למשרדי עכשיו." בלית ברירה אני וקמרון קמנו ויצאנו מהכיתה.

בדרכנו פגשתי את ורוניקה שישבה על המדרגות בחוסר מעש. ברגע שראיתי אותה התפרץ בתוכי זעם ורציתי להוציא אותו עליה. "היי, ורוניקה," אמרתי והתקדמתי אליה. היא הביטה בחוסר הבנה ולעסה מסטיק כמו פרה. "מה את רוצה?" היא שאלה בגלגול עיניים.

"שמעתי שאת וכריסטיאן מתקרבים יותר ויותר," עניתי בחיוך מזויף. "נכון? אני מרגישה שאהבה שלנו רק פורחת מיום ליום." היא אמרה בחיוך. רציתי לתת לה אגרוף ישר לפנים שימחק את החיוך הזה. "תגידי," אני שותקת לכמה רגעים ואז ממשיכה.

"את יודעת שאת לא נראת בהריון?" שאלתי וחיוכה נפל ברגע. "למה ככה? בטח שרואים, את לא רואה שפניי מתחילות להשמין קצת?" היא שאלה וגלגלתי את עיניי מרוב הסתימות שבה. "לא יודעת, אני לא רואה את זה. אולי פשוט לא נועדת להיות אמא?" שאלתי אותה שאלה מטופשת.

אבל כל כך רציתי לעצבן אותה, שלא שלטתי במילותיי. "סתמי כבר." היא סיננה בכעס והרגשתי מגע על ידי. הסתובבתי בכדי לראות מי זה והבחנתי בקמרון. "תפסיקי להציק לה ובואי כבר." הוא אמר בעודו מושך אותי לכיוון משרדו של המנהל. שחררתי את ידי ממנו והלכתי בכוחות עצמי, עצבנית על הכל.

נכנסנו אל משרדו של המנהל ומייקל וחבורתו כבר ישבו בכיסאות. טוב, רק מייקל ועוד בחור ישבו, והשאר עמדו. נעמדנו ליד אותם בחורים והבטנו במנהל שפניו היו זועפות. "אתם מוכנים להסביר לי מה עשיתם לאחר כיבוי אורות אתמול בלילה?" הוא שאל והבנתי על מה מדובר.