Forbidden Love

פרק 38

חיכיתי כמה דקות עד שורוניקה יצאה מהשירותים. פתחתי את דלת התא ויצאתי החוצה, המומה ממה ששמעתי. כשאמרתי לה את מה שאמרתי, לא חשבתי שה באמת נכון. אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, לא נראה עליה שום סימן של תחילת הריון.

נשענתי על השיש עם ידיי ולאחר מכן שטפתי את פניי. מה אני אעשה? לספר לכריסטיאן? לשמור את זה אצלי? מה לעשות? יואו.

בסופו של דבר החלטתי לצאת החוצה ולחזור אל הכיתה, לשיעור עם כריסטיאן. כשיצאתי מהשירותים והתחלתי להתקדם לכיוון הכיתה, כבר ראיתי את רוב התלמידים יוצאים מכיתת המוזיקה והולכים אל הכיתה. נכנסתי אל כיתתי והתיישבתי במקומי.

נשענתי עם ראשי על ידיי שהיו על השולחן ועצמתי את עיניי. "מה קורה, מזוכיסטית שלי?" קמרון שאל והרמתי את ראשי בבהלה. "מ-מזוכיסטית שלי?" שאלתי מבוהלת וקמרון רק צחק בקולי קולות. "כן, למה לא? הרי את נהנת לסבול." הוא אמר בחיוך.

"אה, כן? אז מה קורה איתך, חתיכת זין חופר?" שאלתי בחזרה וחיוכו של קמרון ירד. "חופר? זה מה שאני נראה לך?" הוא שאל וגלגלתי את עיניי. הוא ברצינות נעלב עכשיו מהמילה 'חופר'? מה הוא דפוק? "כן, גם זין אמיתי. רק שלעומתך אני לא מזוכיסטית ואיזה קטע, אני גם לא שלך." עניתי שוב בגלגול עיניים. "עוד נראה." הוא אמר והתיישב לידי. שוב. "קרוליין מסכימה לך לשבת כאן?" התעלמתי מתשובתו הקודמת ושאלתי את קמרון בלחש לאחר שכריסטיאן נכנס לכיתה בסערה. "לא, אבל כבר מזמן אני לא שם עליה." הוא השיב והבטתי בו בפה פעור. הם היו זוג, איך הוא יכול לדבר עליה ככה?

"קמרון מה אתה עושה במקום של קרוליין?" כריסטיאן שאל את קמרון שרק גלגל את עיניו. "החלטנו להחליף." קמרון ענה רגוע ובחיוך מזויף. הבחנתי בידיו של כריסטיאן אשר התכווצו לאגרופים והבנתי שהוא עצבני. "תחזור עכשיו למקום שלך." הוא ציווה עליו.

קמרון הניד בראשו לשלילה וכריסטיאן שפשף את מצחו בעצבים. "אני לא שואל אותך, תחזור למקומך עכשיו." שוב קמרון הניד בראשו וכריסטיאן דפק את אגרופו על השולחן. "אל תעצבן אותי, קמרון. זוז למקומך או שתעוף החוצה." כל הכיתה הסתכלה על כריסטיאן בפה פעור.

אני מניחה שלא יצא להם לראות אותו ככה והאמת שגם לי לא יצא. "תמשיך להתעצבן. הכל בסדר, בסופו של דבר אתה תעוף מפה," קמרון קם ממקומו והניח את רצועת תיקו על כתפו. "וזה לא קשור למה שקרה עכשיו. זה קשור למה שקרה עד עכשיו, ואתה יודע למה אני מתכוון." קמרון השלים את דבריו ויצא מהכיתה.

כולם היו בשקט. כריסטיאן נשען עם ידיו על השולחן וניסה להרגיע את עצמו. לאחר כמה דקות, הוא ביקש מכולם הקשבה מלאה כי הוא עומד להסביר על משהו. "טוב," הוא הלך לומר והביט בהיסוס כל הכיתה. "עזבו, הכיתה משוחררת. יום טוב." הוא הוסיף ויצא מהכיתה.

רגע אחרי קולות צהלה נשמעו ברחבי הכיתה, אך אני נשארתי לשבת ובהיתי בלוח. משהו עובר על כריסטיאן וזה משפיע עליו. "היי, אמור. אפשר לשאול משהו?" קרוליין התיישבה לידי ושאלה. הנהנתי בראשי וקרוליין הביטה לצדדים. "את יודעת במקרה מה עובר על כריס?" היא שאלה בלחש.

הנדתי בראשי. "אני לא יודעת," עניתי והיא נאנחה. "טוב, חשבתי שתדעי אבל תודה בכל זאת." היא אמרה וקמה מהכיסא. החלטתי לצאת מהכיתה ולחפש את כריסטיאן. כשיצאתי מהכיתה, חשבתי על לחפש אותו בחוץ. אני לא יכולה לחפש אותו בחדר מורים ואם יתפסו אותי מסתובבת ולא בכיתה, אני עלולה להיענש.

יצאתי לחצר והתחלתי ללכת תוך כדי שאני מביטה לצדדים. חיפשתי וחיפשתי, ולא מצאתי אותו. אפילו ניסיתי לחפש אותו בספסל שלי, אך גם שם הוא לא היה. בעודי הולכת מאחורי הבניין, עיניי קולטות בדמות מוכרת בתוך חדר. סוף סוף. ראיתי את כריסטיאן בתוך חדרו, הולך מצד לצד.

התקרבתי לחלון, אך כאשר הושטתי את ידי לכיוון החלון כדי שאוכל לדפוק עליו, ראיתי את ורוניקה שהולכת לכיוונו. לא הצלחתי לשמוע על מה הם מדברים, אך כריסטיאן נראה די סוער. ורוניקה שלא יכלה שלא לגעת בו, נישקה אותו בחוזקה והפילה אותו על המיטה.

אוקיי, זה הסימן שלי ללכת מכאן. האצתי את צעדיי ונכנסתי חזרה לתוך הבניין. נגעלתי מעצם המחשבה על מה כריסטיאן וורוניקה עושים כרגע בחדרו. זה דוחה אותי. היא עד כדי כך נואשת לילד אמיתי ממנו, כדי שהוא לא יבחין שהיא משקרת? עד כמה הוא עיוור שלא רואה שהיא עובדת עליו?

והנה שוב השאלה אם לספר לו או לא עולה בראשי. אני חושבת שאתן לה הזדמנות לספר לו, ואם לא אז אני אספר לו. בתקווה שהיא תיענה לבקשה.

תוך כדי שאני עוברת על יד חדר הכביסה, יד תופסת בי ומושכת אותי פנימה. היא הצמידה אותי אל הדלת וסתמה את פי. זה היה קמרון ששוב מנסה לגרום לי להתקף לב. "מה עובר עליך?!" צעקתי לאחר שהוא מוריד מפי את ידו. "תפסיק להבהיל אותי ככה!" המשכתי.

קמרון גלגל את עיניו וצחק צחוק מתגלגל. הרחתי ריח מסריח שהגיע מהבל פיו, והבנתי שהוא שיכור. "אתה לא נורמאלי? מה אתה שותה במהלך הלימודים?" שאלתי וקמרון בתגובה רק נצמד אליי. "החבר הקטן שלך רק מעצבן אותי. מותר לי קצת להתפנק." הוא ענה והמשיך לצחוק.

"א', הוא לא חבר שלי. ב', תזוז ממני." ביקשתי ממנו אך קיבלתי רק תשובה שלילית. "את מצחיקה אותי, כמה שאת תמימה." הוא אמר והחזיק בפניי. ידיו החלו ללטף את גופי והרגשתי את הבחילה אשר עולה בגרוני. "אל תיגע בי." הורדתי את ידיו המגעילות מגופי. "למה?" שאל והמשיך לצחוק.

"את מעדיפה שכריסטיאן יגע בך, נכון?" הוא הוסיף ורציתי להחטיף לו סתירה מצלצלת. "חבל, הוא עם ורוניקה, עושה שטויות מתחת למיטה." הוא התחיל שוב לצחוק כמו מטורף. מאיפה הוא יודע מהם עושים? "מאיפה לך?" שאלתי אותו.

הוא הביט בי ושוב נצמד אליי. "אני שלחתי אותה." הוא לחש באוזני. "כל מה שהיא עשתה היה בעצם הרעיון שלי."

____
לא הגעתן למטרה וזה בסדר, אבל הפצצתן ב80 תגובות, כמות התגובות הכי גבוהה שהייתה לי בסיפור הזה.