הרבה יסכימו שמה שעשה היה גם רוח, בהרבה מובנים, וקייסי היה מסכים איתם בעניין. לברוח סתם כך בתירוץ עלוב ששכח שיש לו משהו חשוב בבית? מי שלא היה חושד היה חייב להיות תמים לגמרי, ורק בגלל זה קיווה שכך היא ג'סטין.
רק זה היה חסר לו, שעד שמישהו רוצה להתיידד איתו הוא יהרוס זאת מסיבה כל כך מטופשת.
טוב, לא עד כדי כך מטופשת. אחרי הכל, הייתה לו סיבה טובה מאוד ללכת פתאום.
עורבים, אף לא אחד מהם עקב אחריו כשהגיעו לביתה של ג'סטין.
טוב, לחלק מהאנשים זה בוודאי היה דבר מקל לדעת, אבל לא בשבילו. בשבילו זה היה סמל, סימן לכך שהרגע לו ייחל כל כך הרבה הגיע סוף כל סוף.
"הָנַא-אוּ הֻאוּ." הוא ידע את השם בעל פה, וכשעמד לפני האנשים בכנסייה החשוכה והנטושה (כי אין דבר יותר מרתיע מקבוצת זקנים שמתכנסת יחד בבית תפילה דתי כשהם לובשים גלימות שחורות בתור המדים הרשמיים שלהם) גם הצליח לפלח חיוך קטן מבלי שיראו בעקבות זאת.
"הגיע הזמן." כולם ידעו על מה מדובר, ולכן לא נדרש להעלות פרטים נוספים. קייסי ידע מה עליו לעשות עכשיו, והוא ציפה לזה כל חייו, בקוצר רוח ובשאיפה למצוינות.
המבחן. אם יעבור אותו הוא יהיה זכאי להחליט. (לא שיש לו על מה להחליט, מזה שנים כבר ידע מה התשובה שלו).
"אני מקווה שאתה מוכן." האישה בראש 'המסדר' המצומצם אמרה, וליבו דפק בחוזקה. זו הייתה הוכחה בטוחה שזה הולך לקרות.
"כן. אני מוכן." השיב לה, וכיוון מבט סקרן אל הוריו שנעמדו בצד והחוו לפניו מבט מתגאה שהעריץ. (הרי לא באמת חשבתם שאין לו הורים, נכון? עד כמה קיטשי הסיפור הזה יכול להיות?)
אביו היה דומה לו מאוד, בעיקר בגלל שיערותיו הארוכות והשחורות (אי אפשר להטיל ספק בקשר שלהם על ההצהרה הזאת). מבנה פניו היה השני לקחת במרוץ, כיאה לגנטיקה. כמו אביו, לקייסי היו עיניים צרות וכהות, גוון עור שזוף מלידה ומבנה גוף אתלטי ומרשים. מהצד השני, עיניו היו דומות יותר לעיניי אימו (זה דווקא קיטשי, אבל אי אפשר להתווכח עם עובדות), והן הקרינו חום ואנושיות יפה כפי שייצגו אותה תמיד.
לא כמו רוב בני הנוער בגילו, הוא היה גאה להיות הבן שלהם.
"אתה תתחיל עכשיו." אמרה ראש המסדר, והפתיעה אפילו את הוריו.
"עכשיו? כל כך מוקדם?" תהה אביו לפניה.
"כן, קלאה." השיבה ברוגע. "חייבים להתחיל מיד." היא פנתה אל קייסי. "טוב שהודעת לנו בהקדם."
"כמובן." קייסי קד מעט עם ראשו.
"יש לך חמש שעות להתארגן לפני ה-הנא-או האו." היא הקציבה את זמנו, והוא הנהן לפניה בהבנה. "נתחיל אז."
YOU ARE READING
העורב
Jugendliteratur- זוכה פרס הוואטיס לשנת 2016! - קייסי קַלֵאַה הוא נער בן שבע-עשרה שאף אחד לא מכיר. זאת אומרת, כמובן, מכירים אותו- הילדים מבית הספר, המורים, המוכר מהמכולת... אבל אף אחד לא באמת מכיר אותו. כמעט ואף אחד לא שמע את הקול שלו. אף אחד לא יודע איפה הוא גר, א...
