זה היה משהו שקייסי מעולם לא עשה בעבר. כשיום הלימודים הסתיים (תודה לאל. וכן, זו סיבה מספיק טובה בשביל להודות לו), הוא עשה דרך שונה לגמרי לביתו. בעצם, הפעם בכלל לא הלך לביתו, הוא הלך יחד עם ג'סטין, לבית שלה. ביחד.
זה היה מוזר מאוד. מאז שהתחיל ללמוד מעולם לא הלך יחד עם עוד מישהו ברחוב, ובטח שלא לבית אחר. בכלל, קייסי ממש הופתע שג'סטין יזמה את ההצעה הזאת, הרי הם מכירים רק כמה שעות. זה אמיץ מצידה להזמין אותו. אמיץ מאוד.
במשך הזמן בו הלכו על המדרכות ברחוב, הוא שם לב לעורבים שמילאו את הסביבה בהדרגה. זה בדרך כלל מה שקורה כשהוא נמצא בחוץ. אפשר אפילו לומר שהעורבים מתעניינים בו כמו שהוא מתעניין בג'סטין. הייתה לו תיאוריה טובה גם למה.
"אתה ממש שקט." ג'סטין פצחה את פיה לפתע, וגרמה לו להרים אליה את מבטו. "אתה תמיד שקט כל כך?" שאלה.
"רק כשאין לי מה לומר." השיב. "כנראה שעכשיו אין לי מה לומר."
"תמיד יש מה לומר." ג'סטין התקשתה להאמין לתשובתו.
"לא תמיד. לא לכולם." השיב וידע. בדרך כלל באמת אין לו מה לומר. הוא מאמין שאם אין לך משהו חשוב להגיד, אין לך סיבה לומר אותו. חבל שלא כולם מאמינים בזה, כי אז זה היה יכול לחסוך כל כך הרבה מריבות וכאבי ראש.
"אז אני אגיד משהו." ג'סטין התנדבה. "יש לי רעיון על איזו חיה נעשה את העבודה." היא נראתה ונשמעה מלאת גאווה.
"איזו?" קייסי שאל במעט הסקרנות שהייתה בו.
"ברבורים." השיבה וגרמה לקייסי לעקם את פניו. "מה? אתה לא אוהב ברבורים?"
"ברבורים זה נחמד." אמר בתגובה מאופקת. "אבל הם לא... לא מעניינים."
"לא מעניינים?" ג'סטין נעלבה קצת, אבל לא יותר מדי. "איזו חיה כן מעניינת?"
"אף אחת." ענה. "אבל אם את חייבת לשמוע את דעתי, אז, אממ... אני אוהב עורבים."
"והם אוהבים אותך, מסתבר." היא בחנה את הציפורים הרבות שמילאו את השכונה, ואיך שהן מסתכלות על קייסי. "קצת מטריד."
"כן, ככה זה בדרך כלל." הוא הודה ולא היה ממש בטוח איך להראות את מה שהוא חושב על המנהג המוזר. להקות עורבים חגות סביבו בכל פעם שהוא יוצא החוצה והוא די רגוע בקשר לכך. אם הוא רגיל לזה זו סיבה טובה, והוא באמת רגיל לזה, אז... אין סיבה שתבין שהוא באמת די מוזר ולא רק נראה ככה. נכון?
"זה מוזר." היא אמרה. "אבל גם מגניב בצורה כלשהי."
"באמת?" הוא התפלא.
"בצורה כלשהי." הדגישה וחייכה בגיחוך קל.
היא אופטימית בצורה מחשידה, קייסי חשב, אני רק מקווה שלא ייווצר מצב לא נעים עם זה.
YOU ARE READING
העורב
Jugendliteratur- זוכה פרס הוואטיס לשנת 2016! - קייסי קַלֵאַה הוא נער בן שבע-עשרה שאף אחד לא מכיר. זאת אומרת, כמובן, מכירים אותו- הילדים מבית הספר, המורים, המוכר מהמכולת... אבל אף אחד לא באמת מכיר אותו. כמעט ואף אחד לא שמע את הקול שלו. אף אחד לא יודע איפה הוא גר, א...
