קייסי עמד מול מול סוניה כשמבט מופתע ומובן כרוך על פניו. האחרונה שציפה לראות שם הייתה היא. הוא לא היה יכול לומר שלא חשש מהופעתה הפתאומית, שבהחלט הייתה מוזרה ולא הגיונית, אך תוך כדי שהתיישר מחדש להסתכל אל תוך עיניה, הספק שהיה בו כי לא ידע מה פשר הדבר, חלחל לתוכו והשתנה לדאגה.
הדאגה הזו תוכל לחלוף רק אם ינהג בכנות וישאל אותה.
"מה את עושה כאן?"
"זה התפקיד שלי לשאול אותך את זה." היא אמרה, ולמרות תוכן הדברים קולה הצליח להרגיע אותו. "מה אתה עושה כל כך רחוק מהבית אחרי בית הספר?" היא העיפה מבט אל שעון היד שלה.
"מה, את הבייביסיטר שלי עכשיו?" הוא שאל בחיוך שובר רצינות.
"רק חברה סקרנית ודואגת." השיבה. "אם אתה כל כך לא בוטח בי, אז אני אודה שרציתי להפתיע אותך וללוות אותך הביתה, אבל לך כנראה היו תוכניות אחרות."
"זו הסיבה שאני לא אוהב הפתעות." הוא אמר לה בקלילות מאולצת.
סוניה העבירה מבט אל עבר הבית, וצפתה בג'סטין שבדיוק עברה על פני החלון. "זו ידידה שלך?" היא שאלה.
"אה, כן." השיב בקול שקט.
"היא נראית נחמדה."
"היא באמת נחמדה." הוא אמר ואז העלה חיוך קטן על פניו. "את מקנאת?" הוא היה חייב לשאול.
"הו, לא," ענתה ומבטה לא השתנה. "אם הייתי מקנאת כבר היית יודע." היא העיפה עוד מבט חטוף אל החלון. "אני רק תוהה."
"טוב, תמשיכי לתהות. אני צריך לעשות משהו." הוא התקרב ופתח את השער.
"אתה הולך אליה?" היא שאלה את המובן מאליו, כנראה רק כדי להיות בטוחה לגמרי בכך.
"זה מה שבאתי לעשות לפני שעצרת אותי." אמר.
"אני לא עצרתי אותך, את עצרת בגללי." היא תיקנה אותו.
הוא גיחך. "כן, בסדר." אמר ואז עבר בשער. "ביי, בינתיים." הוא המשיך להתקדם לכיוון הכניסה לבית. ברקע מחשבותיו שמע את סוניה כשנפרדה ממנו חזרה, אך רק בקושי. ברגע שהפנה אליה את גבו הוא כבר לא שמע. יותר נכון, לא הקשיב. דעות אחרות הציפו אותו ורק איתן הוא רצה להתעסק.
ברגע שהדלת תיפתח... הוא בכלל לא ידע מה יכול לקרות. גם אם ניסה לדמיין לא הצליח, אבל הוא הרגיש שהסיבה שביקשה שיפסיקו להתראות תתבהר ברגע שישיבו לנקישות הדחופות שלו.
"את מצפה למישהו?" הוא שמע את קולה העמום של ג'סטין מבעד לדלת העבה.
"לא." אחותה, לילי, השיבה לה.
"אז מי זה יכול להיות?" היא שאלה אותה תוך כדי שפתחה את הדלת. היא שמה לב למבט המופתע והמעט מבוהל שאחותה לא הצליחה לעצור. ג'סטין הסתובבה בעצמה לראות מי עומד בפתח, והעלתה הבעה דומה.
YOU ARE READING
העורב
Novela Juvenil- זוכה פרס הוואטיס לשנת 2016! - קייסי קַלֵאַה הוא נער בן שבע-עשרה שאף אחד לא מכיר. זאת אומרת, כמובן, מכירים אותו- הילדים מבית הספר, המורים, המוכר מהמכולת... אבל אף אחד לא באמת מכיר אותו. כמעט ואף אחד לא שמע את הקול שלו. אף אחד לא יודע איפה הוא גר, א...
