העורב

פרק 19 | נשיקת פרידה (פרק אחרון)

"קייסי?" ג'סטין טפחה בו עם רגלה הקלה עד שהתעורר משנתו על רחבת הדשא המטופחת.

"מה- מה?" הוא הסתכל סביב וניסה להבין מה קרה. הוא הבחין בג'סטין שהסתכלה עליו מעמידתה למעלה.

"אתה נרדמת?" היא שאלה בגיחוך כשבראשה דמיינה את אותה סיטואציה קורית.
"אמ, כנראה." הוא השיב בשקט, גיחך לרגע, וצפה בה כשהיא מתכופפת ונשכבת לצידו, כשגופה מקביל אליו קצת יותר קדימה ורק ראשיהם צמודים בקרבה אחד לשני. היא הסתכלה על השמיים השחורים של הלילה, ותצפתה על הכוכבים, יחד איתו.

"באמת... די משעמם כאן." היא הסכימה איתו.

"כן."

"אבל זו מסורת, אני מניחה."

"סוג של." הוא השיב לה. "אני לא בדיוק מבין מה הפואנטה של כל הנשף הזה."

"זה לא בשביל להכיר עוד כמוך?" ג'סטין תהתה.

"הו, טוב, אה... כן, אני מניח שזה הגיוני." הוא אמר, והיא צחקה בשקט. "אבל את יודעת, אני הייתי מצליח להסתדר גם בלי כל הדבר הזה."

"אני מבינה אותך." היא אמרה, ונוצר השקט בניהם. בשקט הזה היא נזכרה מחדש למה בעצם נשלחה לדבר איתו. היא נזכרה במה שסוניה אמרה לה מקודם, ש"הוא אוהב אותך", וש"את אוהבת אותו", שני דברים שחייבים להוביל למשהו, נכון? היא הייתה צריכה לקדם את העניין איכשהו, שיוביל למצב לא יותר מדי מביך, אבל דבר על עלה לה בראש. לא היה לה מושג איך להתחיל.

"פגשת את סוניה?" הוא קטע את הדממה עם קולו העמוק, וסייע לה בעצמו.

"אה, כן." היא השיבה.

"והיא סיפרה לך משהו?" הוא אמר, כאילו קרא את המחשבות שלה.

"איך-"

"אני מצליח לקרוא אותך." השיב. "את לא היחידה שיכולה לעשות את זה."

"הו, באמת?" היא עיקמה את פיה לחיוך מסתקרן.

"אני חושב שאני מכיר אותך מספיק טוב בשביל להבין שברגע שאין לך מה להגיד, זה בגלל שיש לך משהו חשוב מאוד להגיד."

"אתה רציני?" היא שאלה.

"כן." הוא התרומם לשבת. היא עשתה זאת אחריו. "ובגלל שאין כאן אף אחד מלבדה שאת מכירה, ושאני יודע רק על דבר אחד שהיא יכלה לומר לך, אני מניח שאני יודע מה זה היה."

"ומה זה היה?" היא שאלה.

"את לא תגרמי לי לומר את זה." הוא הכריז.

"למה לא?" תהתה בעיניים גדולות.

"כי כמו שאמרתי לה כבר, זה לא משנה."

"אני חושבת שזה כן משנה."

"למה?" הוא בחן אותה, את חיוכה המתגבש. "את לא מספרת לי משהו?" הוא שאל.